"וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף" (מה, כו-כז)
אגיד לכם א'געוואלדיגער דרוש, יקר מזהב ומפז רב, ששמעתי מרבי יצחק הוברמן מרעננה. הקשיבו נא בסבלנות ותצאו ברכוש גדול:
יוסף חשש שמיד כשישמע אביו שהוא חי ומושל בכל ארץ מצרים – שוב יקרע קריעה וישב עליו שבעה, כי יאמר: אם יוסף מושל בכל ארץ מצרים, כנראה שירד לגמרי ממעלתו הרוחנית, הוא כבר לא יוסף הצדיק…
רצה יוסף שמיד, ברגע הראשון של הבשורה, ידע אביו שנשאר בצדקו וחלילה לא פגם. לכן שלח לו שלושה סימנים, והדבר מדויק בלשון הפסוקים, שכן במשניות סוף מסכת פרה מבואר, שלא מוצאים את הביטוי "כל" בפחות משלושה דברים, וכאן, אחרי "ויפג לבו כי לא האמין להם" נאמר: "וידברו אליו את כל דברי יוסף", הרי ששלח לו שלושה סימנים, כדלהלן:
א. ידוע שישראל נגאלו ממצרים, בזכות שלא שינו את שמם, לשונם ולבושם.
ב. במדרש (ילקו"ש פרשת מקץ רמז קמח) מסופר: לפני שיצא יוסף יצא מבית אסורים בא המלאך גבריאל ולימדו שבעים לשון, שבעים שפות, "ולא הוה גמיר" – הוא לא קלט את השפות הללו, היפנית, הצרפתית והאנגלית… לא נכנס לראשו של יוסף כאלו שטויות. מה עשה גבריאל? "הוסיף לו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע' – הוסיף לו את האות ה' וקראו "יהוסף", וכך למד את כל שבעים השפות בפעם אחת.
ג. ידוע שדוד המלך היה נפל, לא היו לו שנות חיים משל עצמו. מנין, אפוא, חי שבעים שנה? – דעה אחת בחז"ל – הוא קיבל שבעים שנה מאדם הראשון, שחי תשע מאות שלושים שנה במקום אלף שהיה אמור לחיות.
הזוהר הקדוש מביא שיטה נוספת, שאברהם יעקב ויוסף נתנו לו שבעים שנות חיים [יצחק לא יכול היה לתת מחמת עניינים עמוקים שאין כאן המקום לפרטם]. אברהם נתן חמש שנים, יעקב נתן עשרים ושמונה שנים, יוסף היה צריך לחיות כמו אביו – מאה ארבעים ושבע שנים, וחי רק מאה ועשר – יוצא שהוא נתן לדוד המלך שלושים ושבע שנים. סך הכל שבעים שנה.
אלו, אם כן, שלושת הסימנים שיוסף הצדיק שולח לאביו:
סימן ראשון: "אני יוסף" – פרעה הזה הרי נתן לי שם יפה, מודרני, "צפנת פענח", משהו עולמי, כולם היו מתברכים בכזה שם, האומר כי בעל השם יודע הכל. אבל לי זה לא נוגע, אני יוסף, לא משנה את השם. נשארתי יוסף.
סימן שני: "העוד" – ה' עוד. הקב"ה הוסיף לי את האות ה' ואני נקרא "יהוסף". ואם, חלילה, הייתי מידרדר מהדרך היהודית, הקב"ה לא היה מוסיף לשמי את האות ה'.
סימן שלישי – "אבי חי". ידוע לי שעלי לתת שנים לדוד המלך. אם הייתי פגום – דוד לא היה לוקח את השנים שלי, ואם כך – אבי, יעקב, צריך היה לתת עוד מהשנים שלו וכבר לא היה חי. אם "אבי חי" – זה סימן שאני יוסף נשארתי בצדקי ואתה, יעקב, לא צריך להוסיף לדוד עוד מהשנים שלך.
פלאי פלאים!
(רבי ראובן קרלנשטיין זצוק"ל – יחי ראובן)