התמדתו העצומה של מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל היתה לשם דבר כמו גם העמקות בתורה והניתוק מהסובב ושקיעותו בלימוד. מספרים עליו שלאחר שנות המלחמה, כשעלה באניה לארץ ישראל, ארכה נסיעתו בים הגדול ארבעה שבועות. בכל אותה תקופה התעמק בספר "שב שמעתתא״ ואף חיבר על האניה חיבור עמוק על ה״שמעתתא״. יום אחד לאחר ימים ארוכים של הפלגה, עמד בחור על סיפון האניה והביט במשקפת שבידו אל מרחבי הים, והנה רואה הוא מכל הצדדים ומכל המרחבים אך ורק את תכול הים. הפליט הבחור צעקה: ״היכן אנו נמצאים״? "בשמעתתא ג״׳ -היתה תשובתו של רבי חיים…
סיפרו תלמידיו שבאחת הפעמים היה נראה לו לחלוק על איזה ענין באור־החיים הקדוש, אך לא העז לחלוק, התמהמה בזה שלושה חודשים, כל יום חזר על הדברים שוב ושוב, אך עדיין ראה שצריך לחלוק. לאחר שלושה חודשים אמר בשיחה בליל שבת, ׳תראו, רבינו אור החיים אומר כך וכך, וזה שלושה חודשים שחשבתי לחלוק עליו, ולא העזתי, וכל יום חזרתי על הדברים שוב ושוב, ובאמת נראה לי שאני צודק. לאחר שלושה חודשים, היום ביום שישי הלכתי לציון שלו וביקשתי מחילה, ורק עכשיו אני מעז לומר את מה שחשבתי, בפחד וברעדה׳.
בתקופה הארוכה שלמדתי עם כ׳׳ק האדמו״ר מזוועהיל רבי מרדכי -מספר הגה״צ רבי זושא הורביץ שליט״א רב דקהל חסידים אלעד- נהג הרבי לקחתני עמו להשתטח על קברי צדיקים ולהתפלל בכותל המערבי. באחד מערבי ראש־חודש הצטרף לנסיעתנו גם מרן הגר״ח שמואלביץ זצ״ל, שנסע עמנו לכותל המערבי. בסיום התפילה בכותל ביקש רבי חיים שנעלה גם ליד אבשלום.התפלאנו, אך כולנו, והרבי בראשנו, צעדנו ליד אבשלום.
רבי חיים שמואלביץ זצ"ל הגיע למקום והחל למרר בבכי. הוא אמר: ״אבשלום הרי רדף את דוד אביו בתורמה ובכח, ודוד התפלל תפילות רבות להקב״ה שיעזור לו ויציל אותו מידיו של בנו אבשלום אך כשאבשלום נהרג, בכה עליו דוד בכי תמרורים והתחנן בכל נימי נפשו להעלותו משבעת מדורי גיהנום ולהכניסו לגן עדן. דוד מיאן להתנחם על אבשלום, עד שיואב הכריחו לצאת אל העם ולחדול מלבכות על אבשלום. אוי טאטע, ריבנו של עולם! אנא, גם אם התרחקנו ממך, התרחקנו מאד, אנא רחם עלינו כרחם דוד על בנו אבשלום!״
– – – וכל הפמליה געתה בבכיה.
כשהייתי בחור – מספר הרה"ג ר' משה אליעזר רבינוביץ שליט"א – נסעתי לארץ ישראל עם כרטיס שהוא מאפשר לשוב עד שנה שלמה. נכנסתי אצל ראש הישיבה בסוף השנה בסוף זמן הקיץ כדי לבקש רשות לנסוע חזרה לארה״׳ב עד ר"ח אלול. הגר״ח שאל אותי על סיבת הנסיעה, אמרתי מחמת שהכרטיס עומד לפוג ואז אינו שוה כלום. הוא צחק לעצמו ואמר לי אפשר לבוא לברכת נסיעה טובה. כשיום הנסיעה הגיע נכנסתי למרן זצוק״ל והיה לומד עם כמה חברותות. הוא הכיר אותי וצחק ושאל להחברותות שלו, איך מנהג העולם – מי שרוצה לנסוע לבני ברק אז קונה כרטיס לבני ברק או להיפך מי שיש לו כרטיס לבני ברק נוסע לבני ברק, ובירך אותי בחמימות ושלח אותי בטוב לב. והיה לי מזה לימוד גדול בחינוך, שאף שזה היה נגד דעתו ואין זה מהלך לנסוע בגלל הפסד של כרטיס, אבל מכיון שראה שאני טועה בזה הניח לי לרצוני.
כחצי שנה אחרי זה נכנסתי אצל ראש הישיבה עם חבר, בחור בישיבה שהיה קשה לו להבין ולדבר עם ראש הישיבה ולקח אותי כמתורגמן. המנהג בישיבה היה שלפני פורים לא נתן הגרייח ברכה לנסיעה טובה לאלו הנוסעים בחזרה לחוץ לארץ, כדי שלא יהא מזה רפיון בסוף זמן החורף. חברי היה חולה בתחילת החורף ואמו היתה מודאגת על בריאותו, וחוץ מזה היתה לו עוד סיבה לנסיעה וכו׳. אמרתי כל זה לראש הישיבה, והוא ישב ולא אמר כלום. הבחור הוסיף ואמר שבאמת אמו רצתה שהוא יחזור לפני חנוכה לעסוק ברפואות בחו״ל ולא נסע, א״כ לכל הפחות עכשיו יותר לו לנסוע. מיד שאלו ראש הישיבה וכי מחנוכה עד עכשיו למדת הלכות כיבוד אב ואם וענה שלא למד. הוסיף לשאול וכי מחנוכה עד עכשיו למדת מוסר לכיבוד אב ואם, וענה שלא למד. הוסיף לשאול עוד, איך זה שבחנוכה אמך דאגה וביקשה שתחזור ואתה סרבת, וגם עכשיו היא מבקשת וכעת אתה כן מוכן לשמוע לה ובלי שום עבודה בזה, אלא ע״כ אז אתה לא רצית לנסוע ולכן לא שמעת, ועכשיו אתה רוצה לנסוע. אז תגיד האמת כי ״אתה רוצה לנסוע״, ולמה לך להזכיר רצון אמך בזה.
מרן הגר״ח היה יכול לסבול שבחור יטעה ולא יבין שאין לו לנסוע מחמת כרטיס, וכאשר בחור מבקש זאת אפשר להולמו ולברכו וכו', אבל המרמה את עצמו היה דבר שאי אפשר לו לשתוק על זה. וכמה שיחות אמר ראש הישיבה בענין ״ותאמרו כי נקיתי״ ופרש״י – בלבך. כי חייב אדם להיות ישר עם עצמו.
סוף הסיפור ההוא היה שהג״ר יצחק אזרחי שליט״א חתן ראש הישיבה נכנס אצל חמיו ואמר לו שהבחור ההוא לא סתם לא הרגיש בטוב, אלא היה מאושפז בבית החולים שערי צדק עם אינפוזיה וכדומה וסבל יסורים נוראים. הגר״ח שלח לקרוא לבחור ואמר לו: שמעתי שהיית בעל יסורים, בכה ואמר גם אני בעל יסורים ואני מכיר בזה, ביקש מחילתו ושלח אותו בתופים ובמחולות, אבל הלימוד של בקשת האמת נשאר.
(המודיע – תוספת תורנית פרשת וישב תשפ"ד)