מאת: הרב צבי גטקר
ויקץ שלמה והנה חלום (הפטרה)
בהפטרה השבוע אנו למדים על חלום שלמה, בחלומו אומר לו הקב"ה כי הוא יכול לבקש מה שירצה, ושלמה המלך נער צעיר, מבקש ונתת לעבדך לב מבין כדי לשפוט את העם משפט צדק, והקב"ה ענה לו יען שלא ביקשת עושר או שליטה בממלכה או אריכות ימים תקבל את כולם וגם חכמה אלוקית, ואז תיכף ביומו הראשון במלכותו באו שני נשים וכו' והוא בחוכמתו פתר את המשפט בצורה מפליאה, וכל העם ראה כי חכמת אלוקים בקרבו.
גדולי הדורות ובעלי המוסר האריכו ללמוד מחלום זה את דרך העליה, כי הדרך לגדול ולצמוח, להצליח ברוחניות ובגשמיות, היא לבחור בטוב, ורק בטוב, לא לרצות גם וגם, הרבה רוצים להיות צדיקים גדולים, ותלמידי חכמים גדולים, וגם להינות מהעולם, ולצהול מדברי ריקנות. זה לא עובד ביחד.
שהרבנית תגלה לנו את הסוד
כמעשה שסיפר מרן הגרב"מ אזרחי זצ"ל, כי פעם ניגש אל הרבנית הדגולה אשת הגאון רבי צבי קופשיץ זצ"ל, וכידיד בניה שאל אותה, 'שהרבנית תגלה לנו את הסוד, איך היא זכתה שכל בניה חכמים גדולים ויושבי על מדין', היא ענתה: כי זה מה שרציתי, אך רבי ברוך מרדכי לא הרפה והוסיף לשאול 'והרי הרבה רצו ולא עלתה בידן, מה שונה את מאחרות שרצו?', והיא ענתה את התשובה: הרבה רוצות שילדיהן יהיו צדיקים וגם מוצלחים, אני רציתי 'רק' את זה, רק שהם יהיו ת"ח גדולים.
אך בחלום שלמה לימדונו רבותינו, יש עוד עומק, וגילוי סוד, כיצד זוכים לחיי קדושה ואושר רוחניים וגשמיים כאחד.
מי שמבקש וכוסף לזכות לחכמת התורה, לעבודת ה' בשלימות, ממילא זוכה גם לכל הנלווה בגשמיות, משום שמי שמבקש באמת לעבוד את ה' כראוי, הרי בוודאי ה' ימלא את מבוקשו, והלא אי"א לעבוד את ה' כראוי, וללמוד תורה כראוי, כאשר חסר לאדם אפילו משהו מצרכיו, וכדברי הרמב"ם בהלכות דעות, שאדם שיש לו חולי או מכאוב או טרדה אינו יכול ללמוד ולעבוד את ה' כראוי, ולכן מי שה' חפץ לזכותו בעבודת ה' שלמה, הוא מספק לו את כל צרכיו, ופותר לו את כל בעיותיו.
נמצא כי כשלמה בשעתו, כל מי שלא מחפש בעולם, עושר, כבוד, ונכסים, אלא רק קרבת ה', ועבודת ה', יזכה גם, וגם!. גם קרבת ה', וגם למילוי כל משאלותיו וצרכיו בגשמיות.
החלטתי כי עלי לבקש מרבנו הח"ח ברכה לשידוך
הגאון רבי יעקב משה שורקין זצ"ל ראש ישיבת רבינו חיים ברלין בארה"ב, סיפר עובדה מדהימה המלמדת אותנו את העניין הזה, כי המבקש רק תורה זוכה לתורה וגדולה, בנו הגאון רבי מיכל שורקין בספרו מגד גבעות עולם, מביא את סיפורו הייחודי והמפעים.
וכה סיפר:
בחור הייתי בישיבת ראדין, שקדתי על התורה בהתמדה גדולה, ודבקתי במרן בעל הח"ח בכל נימי נפשי, ימים אלו היו בעבורי ימי התעלות רוחנית, ללא שיעור, אך עם זאת, בחור יתום, ובודד הייתי, והנה ארכו לי הימים, והלכתי והתבגרתי, עוד שנה חולפת ועוד שנה, ואני יענקל' היתום לא מוצא שידוך.
העניין הטריד אותי עד למאוד, כבר הייתי משורת המזרח של העלטערס' בישיבה, ולדאגתי וכאבי לא היה סוף, יומם ולילה הייתי שרוי בדאגה, למדתי מתוך דאגה, והתפללתי מכאב, וישועת ה' לא נראתה באופק.
החלטתי כי עלי לבקש מרבנו הח"ח ברכה לשידוך, אך מאוד התביישתי, ביתו של מרן רשכבה"ג היה מלא תדיר באורחים רבי מעלה, מי לא עלה אל לשכת הגזית, קדוש ה', ולפיכך בקשת ברכה היתה כרוכה בבזיון נוסף, כאשר כל הקהל יהיה נוכח בבקשת העלטער..
לאחר מחשבה התנוצץ במוחי רעיון, אלך לבקש ברכה בשעת סעודה המפסקת בערב יום הכיפורים, אז וודאי תהיה הנוכחות בביתו של הח"ח דלה.
וכך עשיתי, הגיע ערב יום הכיפורים, האחרון בחייו של הכהן הגדול, נכנסתי לביתו, הח"ח ישב על יד השולחן, והאזין לאחד מבוגרי הישיבה הנכבדים שבא לשהות ביום הכיפורים בישיבה.
לאחר שהלה סיים, ובראותי כי אכן צדקתי ואיש מלבדנו אינו בחדר, ביקשתי מאותו נכבד שיבקש ממרן ברכה בעבורי, האיש שהיה נואם מצוין ובעל כוח דיבור נפלא, ניגש שוב אל הח"ח, ואמר לו ברגש: רבינו, נמצא כאן יענקל' המתמיד של הישיבה, רבינו הלא יודע כי בודד הוא, יתום בודד, והוא כבר מתבגר והולך, אנא רבינו, ברך נא אותו כי יזכה כבר לבנות את ביתו, כראוי למתמיד ובעל שיעור קומה כמו יענקל'.
הח"ח תפס את ידי ליטפה בחום ובאהבה, אינני יכול לתאר לכם כמה חום ועידוד שאבתי מלטיפותיו האבהיות
בתגובה הח"ח תפס את ידי ליטפה בחום ובאהבה, אינני יכול לתאר לכם כמה חום ועידוד שאבתי מלטיפותיו האבהיות, וכך בעודו מחמם את ידי, בירך אותי הכהן הגדול: יענקל' ריבונו של עולם יעזור לך, כי לעולם תוכל להיות מונח בלימוד.
שנינו תמהנו על הברכה, והלא ביקשנו ברכה לשידוך, ועל כן ההוא שב וביקש מהח"ח, רבינו, אכן יענקל' המתמיד מעוניין להישאר מונח בלימוד כל ימיו, אבל הוא צריך שידוך, רבינו יברכו בבקשה כי יזכה לבנות בית, אך הח"ח שוב בירך בחום: ריבונו של עולם יעזור לך, כי לעולם תוכל להיות מונח בלימוד. בשומענו כך, קדנו קידה, בירכנו את הח"ח בחתימה טובה, ויצאנו.
יצאתי מביתו, שבור ממש. הנה אפסה תקוותי האחרונה, אפילו הגאון הקדוש, שיודע ברוח קודשו כל דבר, מיואש ממני לגמרי, ואיננו מברך אותי.
וכך שירכתי את רגלי לכיוון בנין הישיבה, כשדמעות בעיני.
בהגיעי אל הכניסה לבית המדרש, פסעתי הלוך ושוב, ומעיני זלגו להם טיף אחר טיף, דמעות גדולות, מלוחות.
ולפתע אני חש ביד גדולה שמונחת על כתפי, היה זה מרן הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד, רבי אלחנן היה נוהג מידי שנה לעזוב את ביתו ולשהות בראדין מר"ח אלול ועד אחרי שמחת תורה. כדי לעלות ולהתעלות בימים הנוראים במחיצת רבו הח"ח זיע"א.
רבי אלחנן הניח ידו על כתפי, וברכות שאל: יענקל, מדוע הינך בוכה כל כך??.
סיפרתי לו גופא דעובדא, וסיימתי בבכי גדול, וכי איך לא אבכה כאשר אפילו רבינו הקדוש לא מברך אותי ומאחל לי שידוך.
אך כנגדי זרחו פניו של ר' אלחנן, איך אתה בוכה יענקל', והלא אתה כעת האדם המאושר ביותר עלי אדמות, קיבלת מהחפץ חיים את הברכה הכי גדולה שיכולה להיות, קיבלת שידוך, קיבלת פרנסה טובה, וקיבלת הסרת כל דאגה.
הלא הח"ח בירך אותך שתוכל להיות מונח בלימוד כל ימי חייך, והלא בלעדי שידוך, משרה תורנית ראויה, פרנסה, וכדומה, לא תוכל להיות מונח בלימוד כלל, וא"כ בברכתו כלל הח"ח את הכל בכל מכל כל, ועוד כהנה וכהנה. ומה לך כי תבכה, כאשר הח"ח העניק לך את כל משאלות ליבך..
ההבנה האירה את עיני, ושינתה את מצב רוחי כמובן, ומאותו הרגע הבנתי כי ישועתי טמונה בכמיהתי הגדולה להיות אך ורק מונח בלימוד.
עברה שנה, הח"ח נפטר, ולאחר מכן יצאתי את אירופה שהחלה לבעור אט אט, ועליתי לארץ ישראל.
הגעתי אל הכותל המערבי, ניגשתי אל מול אבני הכותל הקדושות, ומתוך ההתרגשות הגדולה בדמעות של רגש ותחנונים, ביקשתי מרבון כל העולמים, בקשה אחת ויחידה: ריבונו של עולם תעזור לי – שלעולם אוכל להיות מונח בלימוד.
וכל זה כאמור סיפר בנו הגאון רבי מיכל שורקין..
(לתגובות והארות [email protected])