דקה מתוקה / / היוצא לדרך צריך להתפלל תפילת הדרך
שומר חינם מחויב לשלם רק אם פשע בשמירתו. בגדרי הפשיעה, נספר כאן על הוראה שניתנה על ידי אב״ד בקהילה פלונית. המדובר היה בתלמיד חכם שהחזיק בידיו, כשומר חינם, כספים של יתומה, ובהיותו בדרך התנפלו עליו שודדים וגזלו ממנו את כל הכסף.
כאשר הגיע המעשה אל האב״ד, שאל את התלמיד חכם האם לפני שיצא לדרך אמר ׳תפילת הדרך', או לא. כשהתלמיד חכם השיב בשלילה, הורה לו להחזיר את הכספים ליתומה, כדין שומר חינם שפשע.
׳כל אדם היוצא לדרך צריך לומר תפילת הדרך, אבל מי שמחזיק בידיו כספים של יתומה, בודאי ובודאי שצריך לומר את התפילה, ואם לא אמרת יש בכך פשיעה, ועל כן הינך צריך להחזיר את הכספים', הורה האב״ד.
הרה"ג רבי משה ברזם שליט"א, נכדו של מרן הסטייפלער זצ״ל, כתב לי, שבזמנו כאשר סיפר את הדבר לדודו מרן הגר״ח קניבסקי זצ"ל, הסכים מרן שליט״א עם פסיקת האב״ד, והוסיף לומר שדין דומה יהיה אם הכספים נשדדו מביתו של השומר, אבל לא היתה בבית מזוזה כשירה; גם אז יחשב השומר כמי שפשע, ויצטרך להחזיר את הכספים ליתומה.
לענ״ד אפשר לצרף לכל זה נידון נוסף, הקשור למעשה שאירע אצל הגאון בעל 'ברוך טעם', שפסק דבר-מה לאחד מגבירי העיירה. העשיר החציף את פניו וסירב לעשות כהוראתו של הגאון. ה׳ברוך טעם׳ לא הגיב לסירובו של הגביר, אבל הקב״ה הגיב על כך, ומיד. אך יצא האי שמבית הדין, בדרכו לביתו, ועבר את אחד הגשרים שעל הנהר המקומי, נפל הגשר וקרס למים, וסחף יחד איתו את הגביר המחוצף.
לדעתי, אם גביר זה היה מחזיק בידיו בעת שנפל לנהר כספים של יתומה, כשומר חינם, ויוצא חי, היה צריך לשלם מכיסו את מלוא הסכום, למרות שהכספים נאבדו באונס. כי מי שפוגע בכבודו של גדול-הדור צריך לקחת בחשבון שיקרה לו אסון והוא עלול לאבד את חייו, רח״ל. ומשלא נזהר, פושע יקרא.
(מצוות בשמחה)