סיפור הרה"ק רבי יוסף מרימנוב זי"ע מה שכתב אביו הרה"ק הרבי ר' הירש מרימנוב זי"ע אל הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זי"ע, כאשר מיאן להתנחם בעת שבנו נפטר על פניו בדמי ימיו, וכה הוא פותח את מכתבו: ובתוך דבריו גילה לו, שלמד מאשה צדקנית אחת להצדיק על עצמו את הדין ולקבל היסורים באהבה, ומעשה שהיה כך היה:
בכפר הסמוך לרימנוב התגוררו איש ואשתו בעלי פרנסה אך בנים לא היה להם. בצדקת פזרונם היו מביאים מתנות רבות אל הרה"ק רבי מנחם מענדל מרימנוב זי"ע וכך דאגו לפרנסת ביתו, כגון שמידי שנה בשנה שהו ברימנוב מר"ח אלול עד אחר חג הסוכות ודאגו לכל הוצאות הבית בימי חגים אלו.
שנה אחת לקראת חג הפסח שררה דחקות עצומה בבית הרה"ק מרימנוב, מיד מיהר הלה לשלוח לרימנוב עגלות מלאות כל טוב עם צרכי החג, ויהי כאשר הגיע המשולח לביתו של הרה"ק מרימנוב שמח ביותר, ושלח להגיד להם: כשם שהחייתם אותי, כך תזכו שגם הקב"ה יחיה אתכם באריכות ימים ושנים בזרע של קיימא.
ואכן כעבור שנה נתקיימה ברכת הצדיק והם זכו לחבק את בתם הבכורה, לאחר שנים רבות של ציפייה. כאשר גדלה הבת והיתה כבת י"ד שנים דברו בה נכבדות עם בחור תלמיד חכם, וההורים הסכימו להשידוך, והחליטו שאת שמחת מסיבת האירוסין יחגגו אצל הרבי ברימנוב, ואכן יצאה האם והבת לדרך כאשר מחמת איזו סיבה לא יכול האב להצטרף אל הנסיעה.
ויהי כאשר הגיעו סמוך לרימנוב, התלוננה הבת לפני אמה על כאבים עזים שהיא חשה בראשה, מיד מיהרו שניהם אל הרופא שבעיר שבדק אותה ארוכות ולא הצליח למצוא את סיבת מחלתה, ולאחר זמן קצר נפטרה הבת לעיני אמה השכולה, כראותה כי כן הזמינה את החבריא קדישא ושילמה להם על כל צרכי הקבורה, ואמרה להם שיחכו כמה שעות טרם יעשו את הלוויה, כי דבר לה להגיד תחילה להרה"ק מרימנוב.
באותה שעה מיהרה לחתוך לעקיך (עוגות) ולהכין משקה יי"ש, וכאשר הכל היה מוכן בידה יצאה אל עבר בית מדרשו של הרה"ק מרימנוב, בבואה שם מצאה את הציבור זה עתה מסיימים את התפילה, מיד נכנסה לביהמ"ד והניחה שם העוגות והיי"ש על השולחן, ואמרה להחבריא קדישא והרה"ק מרימנוב בראשם: שזה עתה הגיעה לרימנוב כדי לגמור שידוך לבתה בשעה טובה, אך כאשר הגעתי סמוך לרימנוב ניגש אלי שדכן אחד שמעולם לא ראיתי כמותו, והוא הציע לי דמאחר ויש לי בת יחידה לכן אינו ראוי להשתדך עם ילוד אשה, כי טוב לה שידוך הגון יותר מזה, ששם המחותן בעל יחוס גדול שאין כדוגמתו בכל העולם, והוא גם עשיר מופלג, ולכן לא אצטרך לשלם מאומה מכל צרכי הנדוניא, ולא הטיל עלי לשלם כי אם בגדים לבנים לכסות בהם את בתי, וכל השאר יהיה עליו, והוטב השידוך בעיני והסכמתי לעשותו, והני הולכת עתה אל ה'באדעקן' (מעמד כיסוי פני הכלה, לפני החופה), ובזאת אבקש ממכם לשתות לחיים לרגל השמחה, ואח"כ תבוא עמי אל חתונת בתי.
ויהי כשמוע הרה"ק מרימנוב קלט מיד את כוונתה והתפעל מאוד איך שהיא מצדיקה את הדין בלב שלם בלא תערומות, באותה שעה סיפק את כפיו ואמר לתלמידיו שמעולם לא ראה אשה גדולה כזו, ושתה מן היי"ש וטעם מן המיני מתיקה, ואז הלכו כולם להלוית המת.
לאחר סתימת הגולל ניגשה האשה אל הרה"ק מרימנוב, ואמרה לו שהכינה גם את סעודת נישואין, וביקשה שיסבו כולם לסעודת מצוה לרגל נישואי בתה, בלית ברירה נאצלו כולם להתיישב לסעודת מלכים, כשהיא עומדת ומשמשת אותם במסירות, בתום הסעודה בירך הרה"ק מרימנוב על הכוס ברכת אבלים ויתן לה לשתות מכוס של ברכה, וכל אותו הזמן היתה שרויה בשמחה גדולה ועצומה, ולא ניכר על פניה שום סימני עצב, משהבחין בכך הרה"ק מרימנוב אמר לה, כי בשכר שקיבלה על עצמה גזירת שמים באהבה בתכלית השלימות ולא התרעמה על מידותיו של הקב"ה, לכן תזכה לבן זכר של קיימא, ואותו תזכה להשיא לילוד אשה.
ואכן כך הוה, ולשנה אחרת זכתה לבן זכר, וכשנתגדל הבן זכה למצוא זיווג הגון. ובזה מסיים הרה"ק הרבי ר' הירש זי"ע את מכתבו להרה"ק רבי שלום קאמינקער זי"ע: שמאשה זו למדתי מדה נשגבה זו, שלא להצטער ולא להתרעם על מידותיו של הקב"ה וממנה ילמדו וכן יעשו.
אהלך באמיתך, כסלו תשפ"ד