בקהילה אחת נפרצה חומת הדבורים בשעת קריאת התורה, ולמרות מחאותיו של הרב המשיכו המתפללים בשלהם.
באחת השבתות, כאשר רעש הדבורים היה בלתי נסבל, עלה הרב לבימה תוך כדי הקריאה בתורה, סגר את ספר התורה והכניסו בחזרה לארון!
באותה שבת לא שמעו המתפללים קריאת התורה, אולם רק אז חלחלה לתודעתם המשמעות של המעשה הנורא שעשו, ומאז שרר בתפילה ובקריאת התורה שקט מחלט.
לאחר מעשה, בא רב הקהילה לשאול את מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א אם עשה כדין.
הדברים הובאו בפני תלמידי חכמים מכולל 'בית דוד', שסברו כי המעשה היה ראוי, משום שהרב מנע עונשים חמורים האמורים לבוא על דיבור בקריאת התורה, וכן משום שבלאו הכי אין המתפללים יוצאים ידי חובה בקריאה כזו, שהרי אינם מצליחים לשמע את הקריאה כהלכה.
הרב זילברשטיין הביא סמוכין לדבריהם מהר"ן, שפוסק בענין ערוב תבשילין: "מוטב שיתבטל שבת אחת, משיתבטלו שבתות הרבה בעתיד", וגם כאן עדיף שלא ישמעו שבת אחת קריאה בתורה, כדי שבשבתות הבאות ישמעו כהלכה. את הדברים חיזק מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שאמר, כי מעשה הרב דומה לשבירת הלוחות על ידי משה רבנו!
ועוד אמר מרן הגרי"ש, שהרב ביטל קריאה שהיתה מבוטלת מאליה על ידי הדיבורים. הוא גם הוסיף שהראיה מדברי הר"ן היא קל וחומר מהנדון שם, משום שבערוב תבשילין מדובר על שוגג, ואלו כאן מדובר על מעשה שנעשה במזיד.
'ומקדשי תיראו', מתוך 'עלינו לשבח'