היסח הדעת מאכילה
- המתארח אצל חבירו, ואמר בסיום אכילתו "הבה נברך", כלומר, ברכה אחרונה – אין אמירתו נחשבת עבורו להיסח הדעת, אלא אם כן התכוון במפורש שלא לאכול עוד אף אם המארח יבקש זאת ממנו. ואם המארח אמר "הבה נברך", נחשב הדבר להיסח הדעת גם עבור האורחים; וכשבעל הבית אינו נוכח במקום, יתכן שהגדול מבין משתתפי הסעודה דינו כבעל הבית לענין זה.
- מי שנטל כוס יין לידו לקראת ברכת המזון, ולאחר מכן אוכל, צריך לברך ברכה ראשונה; ונחלקו הפוסקים אם צריך לברך ברכה אחרונה (למעֵט על פת, עוגה וכדומה), או שברכת המזון פוטרת את הכל.
- הותרת לחם על השולחן בסיום הסעודה
- אין להסיר את הלחם מעל השולחן עד אחר ברכת המזון, כדי שיהא ניכר שמברכים את השי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו, וכן משום שהברכה אינה שורה על מקום ריק.
- בנוסף על האמור לעיל, ישנן שתי סיבות לשייר מהלחם בכוונה תחילה – כדי שאם יבוא עני יוכלו לתת לו לאכול, וכדי שהמברך יודה לה' על חסדו שהשפיע עליו, שאוכל ומותיר.
- אם בסיום הסעודה לא נותר לחם על השולחן – על פי הקבלה רצוי להניח לחם שלם על השולחן. אולם, אם נותרו חתיכות לחם על השולחן, אין להניח עליו גם לחם שלם, וכן להיפך.
- פירורי לחם שאין בהם 'כזית', אסור לדרוך עליהם, או להשליכם לאשפה ללא עטיפה. אולם, מותר לאבדם בצורה שאין בה בזיון רב; ואם בכל הפירורים יחד יש שיעור כזית – יש מחמירים.
'מים אחרונים'
- חכמינו ז"ל תיקנו ליטול 'מים אחרונים' בסוף הסעודה, משום שהידים מזוהמות מהאכילה, ואין ראוי לברך באופן זה, וכן מחשש שמא היה מעורב במאכלים מלח הגורם לעיוורון במגע עם העינים.
- נטילת 'מים אחרונים' צריכה להֵעשות לתוך כלי, או לתוך כיור, ולא על גבי קרקע, מפני שרוח רעה שורה עליהם, ויש חשש סכנה לדורכים עליהם.
- מקום נטילת 'מים אחרונים' הוא רק עד ה'פרק' השני שבאצבעות; ואם זוהמת המאכל הגיעה למעלה ממקום זה, צריך שהמים יגיעו לכל מקום שהגיעה אליו. ולכתחילה ראוי ליטול את כל אורך האצבעות.
- כאשר אנשים רבים סועדים יחד, ונוטלים מים אחרונים בכלי המובא אל השולחן, יש להביא מספר כלים מתאים לכמוּת המשתתפים, כדי שהנוטלים הראשונים לא ישתהו זמן רב בין הנטילה לברכה.
- כמוּת המים הנדרשת לנטילת 'מים אחרונים' היא כזו שיש בה כדי לנקות את הידים; ויש שכתבו, שהגר"א נהג ליטול ברביעית (86-150 סמ"ק, לשיטות השונות), כבנטילה שלפני הסעודה.
- כבר בזמן רבותינו הראשונים, היו שנהגו שלא ליטול מים אחרונים. ורבים חולקים על כך, וגם על פי הקבלה חובה ליטול מים אחרונים.
מֵהלכות ברכת המזון
- יש אומרים, שצריך לברך ברכת המזון 'על כוס יין'. ויש אומרים שאין צורך לברך על היין אלא כששלשה אנשים ויותר אוכלים יחד; ויש אומרים, שאין חובה כלל לברך על היין.
- נוהגים לכסות את הסכין בשעת ברכת המזון בימות החול. ויש אומרים, שצריך להסיר את הסכין מעל השולחן ואין די בכיסויהּ, אך המנהג להסתפק בכיסוי, ורבים נהגו לכסות את הלהב בלבד.