אדם השואל תפילין מחבירו, וכדי ללובשן עליו להתיר את הקשר ולקשרו מחדש, מפני שקוטר ראשו אינו זהה לקוטר ראש חבירו. חבירו הרי ישנה מיד לאחר מכן את הקשר החדש ויחזירו למצבו הקודם, הרי לנו "קשר שאינו של קיימא"

זיל אייתי לי תפילין

דיון מעניין ומעשי התפתח בין גדולי האחרונים, האם אדם השואל תפילין מחבירו ומשנה את הקשר שברצועות התפילין יצא ידי חובה. לדעת הגאון בעל אבני נזר זצ"ל – לא יצא ידי חובה!

דיון זה, שורשו במחלוקת יסודית בין גדולי הראשונים; לדעת רבינו אליהו, את קשר התפילין יש להתיר בכל יום ולקשור מחדש, שהרי נאמר (דברים ו/ח) "וקשרתם לאות". רבינו תם חולק וסובר, כי אין צורך לעשות כן, ואת שיטת רבינו אליהו הוא דוחה באמצעות הוכחה מגמרא.

הגמרא במסכת עירובין (צז.) דנה לגבי אדם המוצא בשבת קודש תפילין המונחות בבזיון ברשות הרבים. ליטלן בידו ולטלטלן למקום שמור אינו רשאי, שהרי אסור לטלטל ברשות הרבים ואסור להעביר חפץ מרשות הרבים לרשות היחיד. הפתרון המתבקש הוא, להניחן עליו, כמו בעת התפילה, או אז התפילין נחשבות מלבוש המותר בטלטול.

ברם, מה יעשה אדם שמצא תפילין חדשות שטרם נקשרו רצועותיהן. רבי יהודה סובר שהואיל ואינן כשרות למצוות הנחת תפילין אין לטלטלן, ואילו לקשור כעת בשבת את רצועותיהן אין להעלות על הדעת, שהרי אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת "קושר".

רבינו תם טוען, כי גמרא זו מהווה הוכחה נגד שיטת רבינו אליהו הסובר, כי יש צורך לקשור את התפילין מחדש בכל יום. לפי שיטת רבינו אליהו, קשר התפילין אינו נחשב "קשר של קיימא", שהרי הוא מיועד להפתח, אם כן, מדוע אומרת הגמרא, כי קיים איסור לקשור אותו בשבת? הרי קשר זה אינו "קשר של קיימא". מוכח, אומר רבינו תם, כי קשר התפילין אינו מיועד להתרה בכל יום, ולפיכך, מחשיבו רבי יהודה כ"קשר של קיימא".

ראיה איתנה זו דוחה המרדכי (הגהות מרדכי חולין פ"א) בטענה צדדית. אמת, מפאת אופיו של קשר התפילין, הנפתח מחדש בכל יום לשיטת רבינו אליהו, ראוי היה שלא להגדירו כ"קשר של קיימא", אך תורתנו הקדושה היא המייחדת קשר זה ומכנה אותו קשר באומרה "וקשרתם", ובכך היא מעניקה לו מעמד של קשר, ולפיכך אסור לקשרו בשבת. אין, איפוא, הוכחה מגמרתנו נגד שיטת רבינו אליהו.

ומכאן לנידוננו: האם לשיטת רבינו תם, קשר תפילין שנעשה על מנת להתירו מיד לאחר מכן, כשר? כלומר, לדעת רבינו אליהו נוכחנו לדעת, כי שונה דינן של התפילין, שאף על פי שקשרן קשר שאינו של קיימא, הגדירתו התורה "קשר". אולם, רבינו תם ודאי אינו מודה לחידוש זה, והוא סובר, אם כן, שכאשר התורה הורתה "וקשרתם", ציוותה בכך שיש לעשות קשר הגון, בר קיימא.

שאלה זו נוגעת באופן מעשי, לאדם השואל תפילין מחבירו, וכדי ללובשן עליו להתיר את הקשר ולקשרו מחדש, מפני שקוטר ראשו אינו זהה לקוטר ראש חבירו. חבירו הרי ישנה מיד לאחר מכן את הקשר החדש ויחזירו למצבו הקודם, הרי לנו "קשר שאינו של קיימא".

ובכן, בעל אבני נזר (שו"ת, או"ח סי' קפ"ג) אכן נוקט, כי לדעת רבינו תם השואל תפילין מחבירו ומשנה את הקשר, אינו יוצא ידי חובה "ומצווה לפרסם הדבר"!

יש לציין, כי סברתו של האבני נזר מבוססת על כך, שהעושה בשבת קשר חזק, הראוי להתחייב עליו משום "קושר", אלא שעשאו על דעת להתירו, אינו חייב חטאת, ולפיכך הסיק, כי עשיית קשר מסוג זה אינה חשובה כ"קשר" ואף לתפילין אינה ראויה.

אכן, זו דעת הט"ז (ריש סי' קי"ז), ברם, הביאור הלכה האריך להוכיח, כי קשר שדרך העולם להשאירו על כנו לאורך זמן, נחשב לעולם "קשר של קיימא", גם אם אדם כלשהו החליט כי כעת הוא עושה קשר זה מתוך מחשבה להתירו, והעושה כן בשבת עובר על איסור תורה. לאור דבריו, אף השואל תפילין מחבירו וקושר את הרצועות לשעה קלה, עשה קשר טוב כדת וכדין, וקיים מצוות תפילין גם לשיטת רבינו תם.

זאת, ועוד: הגאון רבי שמואל ראטה זצ"ל, רבם של חסידי בעלזא בבני ברק, הציע ללמד זכות על כך שאין נוהגים כפסקו של האבני נזר, כי דבריו מתייחסים לקשר שהותר לחלוטין ונקשר מחדש, אך מנהג העולם לרופף מעט את הקשר, למתוח את הרצועות לכיוון הרצוי ולהדק מחדש את הקשר. באופן זה, אין הקשר החדש נחשב "קשר שאינו של קיימא", מפני שלא יסתרוהו, אלא ישנו מעט את מיקומו (עיין שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' ד', ועיין שם עוד).

(מאורות הדף היומי עירובין צז)