המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק (ברכות יט:)
.
המעשה הבא ימחיש לנו מהו חטא:
מרן הסטייפלר זצ"ל נטל בידו את כוס התה שעמדה על שולחנו ועמד ללגום ממנה. נכדו שישב לצידו, הבחין ביתוש קטנטן שצף בתוך הכוס, והעיר על כך לסבו הגדול.
הסטייפלר החוויר כולו. כל גופו רעד. הוא הניח את הכוס על השולחן.
למחרת בבוקר סיפר לנכדו: "כל הלילה לא ישנתי. לא יכולתי להירדם מרוב האימה שאחזה בי".
וזאת עלינו לדעת: כשהסטייפלר אומר: "כל הלילה לא ישנתי", פרושו כפשוטו! שכל הלילה הוא לא ישן, גם לא לרגע אחד! זה לא כמו שאם אני אומר משפט שכזה תהיה כוונתו שאולי רבע שעה לא נרדמתי.. הסטיפלר לא הצליח כל הלילה לעצום עין מרוב פחד.. שמא … שמא הנורא מכל היה עלול לקרות לו.
במשך כל הלילה אחזה בו צמרמורת בזכרו את האסון הכבד שממנו ניצל…
הוא הרגיש כי "רגלי חסידיו ישמור"- הקב"ה שמר עליו מדבר נורא ואיום שהיה עלול, חלילה, לקרות לו…
איך ירגיש אדם שילך ברחוב, ולפתע יתפוצצו לידו חמישה מטעני נפץ, כל אחד- טון משקלו, ובחסדי שמים הוא לא נפגע? הרי בוודאי כל גופו ירעד. ברור שבמשך כמה חודשים הוא לא יוכל להירדם בלילה… ובעצם לא רק בלילה. כל היום וכל הלילה הוא ימשיך להיות בהלם… חמישה פיצוצים גדולים זה בהחלט דבר מבהיל מאוד…
הסטיפלר הרגיש כי הצלתו משתיית התה עם היתוש, כמוה כהצלה מחמש "בומבות" שהתפוצצו לידו… הוא הרגיש כי בשנייה האחרונה, הוא ניצל בחסדי שמים, מחמישה מטעני נפץ גדולים, שלא פגעו בו… לגביו איסור לאו של התורה כמוהו כפצצה רבת משקל…
איסור הוא בבחינת אש! בכל ה"חובות הלבבות" אומר, שאדם צריך להרגיש שלנגוע ב'מוקצה' בשבת זה בדיוק כמו לדעת בגחלים בוערות.. זה כואב, זה שורף, זה מסוכן, זה מפחיד…
דוגמא נוספת: ידוע כי כאשר ראש השנה חל בשבת- לא תוקעים בשופר. חז"ל ביטלו למיליוני יהודים, במשך אלפי שנים, את מצוות התקיעה בשופר. מדוע? אומרת הגמרא (סוכה מב, ע"ב): "גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים".
אם פעם אחת יקרה, חלילה, שיהודי יטלטל את השופר בשוגג- זוהי כבר סיבה מספקת לבטל את המצווה היקרה והחשובה הזאת, מצווה המזכירה לפני השם יתברך את עקדת יצחק, מצוות שופר! עדיף שמיליוני יהודים לא יקיימו את המצווה ובלבד שיהודי אחד לא יעשה חטא בשוגג!
חז"ל הורו לנו באופן חד משמעי שזה פשוט לא משתלם! לא כדאי! עברה אחת בשוגג- חמורה בעיניהם ממצות שופר לדורות.
אין דבר חמור יותר, איום ונורא יותר, מאשר לעבור על איסור. החטא יוצר פגם עמוק ביותר בנפשו של החוטא, ומזה צריכה לנבוע הבהלה מפניו, הפחד שלא למעוד בו.
החטא- נורא ואיום, אש שורפת. בר דעת נבהל מפניו כמו מפני מטען חבלה רב עוצמה!
לאחר שהבנו את עומק החטא נוכל להבין את משמעותו של יום הכיפורים:
כמה גדול חסד ה' עלינו שלמרות חומרתו הגדולה של החטאים. למרות הפגם העמוק שהם יוצרים בנפשותינו- הקב"ה מוחל לנו עליהם! ביום הכיפורים הקב"ה מפעיל מידה מיוחדת של סליחה ומחילה, ביום זה מתעורר ים של רחמים!
זוהי השמחה הגדולה שצריכה להיות לנו ביום כיפור, ושעליה דיבר רבי ישראל סלנטר: אנו זוכים לכך שלמרות חומרתו העצומה של חטא- הקב"ה מתעטף ברחמים, וסולח ומוחל לנו על כל חטאינו.
זאת ועוד: אדם עבר, לא עלינו, התקף לב. השם ישמור. אמבולנס, בית חולים, טיפול נמרץ, צנתור… אחרי שבועיים של אשפוז הוא יצא, ב"ה מבית חולים.
אבל, כידוע, הוא כבר לא אותו בן אדם… מלבד מה שעליו ליטול כמה וכמה תרופות באופן קבוע, חייו נעשו מוגבלים…
עוצמתו של יום הכיפורים היא, שמלבד מה שהקב"ה מוחל וסולח לנו- הוא גם מטהר אותנו! הקב"ה מנקה את נפשותינו כאילו לא חטאנו! כאילו לא קרה בכלל התקף לב…
ביום זה אנו זוכים לטהרה מיוחדת המביאה אותנו לקרבת אלוקים שאין למעלה ממנה. ביום זה ניתנת לנו טהרה המאפשרת לנו להעפיל עד כיסא הכבוד!
(מתוך 'דורש טוב')