מספר הגה"צ בי יעקב גלינסקי זצ"ל שסיפר לו אברך, שבבחרותו ישן בחדרו של הגאון הצדיק רבי יהודה סגל ממנשסטר זצ"ל, אותו בחור היה מכין לעצמו קערה עם ספל מים ליד מטתו, והופתע שרבי יהודה גם מכין ספל מים בקערה אך מניחו מחוץ לחדר ובבוקר היה יוצא מהחדר ונוטל ידיו. איני יודע אומר ר' יענקל'ה האם היה בהליכה יותר מארבע אמות, שהחמירו בו בזהר הקדוש כל כך. אבל הרי הזהירו שלא להציג הרגלים על הארץ בלא נטילה ("אגרא דפרקא" אות ט) – שאלו על כך, ותמה לשאלה: "הלא השבות יהודה פסק שבשעת הדחק יש להקל ולומר שכל הבית כארבע אמות, אני קם בעודך ישן, וקול הנטילה עלול להעירך! אין שעת דחק גדולה מזו, ובשעת הדחק התירו!"…
(מתוך 'והגדת')
v v v
אחד השכנים של רבי שלום שבדרון בשערי חסד היה רבי דב שיף והוא מספר: לילה אחד ערב חג שבועות, סיימתי את לימודי בבית הכנסת אחד חצות הלילה, מולי בא אדם זקן, לבוש סחבות ובגדים קרועים ובלויים. ״ד איד״ פונה הלה אלי ״אולי אתה יכול לסדר לי מקום ללון בו הלילה?״ השעה היתה מאוחרת, ולהכניסו לביתי בלי להעיר את כל בני הבית לא יכולתי, למבוכתי, הבטתי הנה והנה בבתים האפלים של השכונה, כמחפש היכן יש עדיין אור. לשמחתי אצל רבי שלום היה אור. הוא ישב ולמד. אמרתי לאותו אדם אלמוני, תנסה לדפוק אצלו אם יכניסך ללון אצלו מוטב, ואם לאו, עדיין אני ממתין לך כאן, ואחפש לך מקום אחר. האיש נענה לבקשתי ופנה לעבר ביתו של רבי שלום שבדרון. חולפת שעה קלה, והלה לא שב, לא התגברתי על סקרנותי, ופסעתי לעבר חלון ביתו של רבי שלום [ליד ה״בור״] הצצתי פנימה. שפשפתי את עיני ולא האמנתי: רבי שלום מוציא מן המטבח מעדנים ומגדנות, דגים וסלטים, כסעודת שלמה בשעתו, כל אשר עמו בבית ועורך שולחן לאותו אלמוני. כנראה ערך לפניו את מאכלי החג, שבני המשפחה הכינו והביאו אליו.
למחרת בבוקר בתפילת שחרית, ניגש אלי אותו זקן ואמר ״תגיד לי מי הצדיק הזה? דפקתי אצלו בדלת, ומיד הציע לי לאכול ארוחת ערב, וכל פעם שהתנצלתי על כך שאני מטריח אותו, סילסל בקולו הערב: ׳אמרו חז״ל: יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית׳. אח״כ סידר לי מצעים, מיטה לשינה, הניח ספל ומגבת לנטילת ידים, ובבוקר לא זז ממני עד שנתן לי סכום הגון להוצאות הדרך, ולא נחה דעתו עד שהכניס באמתחתי – צידה לדרך״.
(קול חוצב)