בימים אלו ריבוי התורה והתפילה נחוץ הרבה יותר מבשאר הימים, לריבוי תפילה זקוקים כדי לצאת מן הגלות, ולריבוי תורה זקוקים כדי שנדע איך להתנהג בכל פרט ופרט מחיינו, ואם כן מוכרחים אנו הרבה יותר לעבוד על ישוב הדעת.
עוד זאת יש לדעת, שבמידה מסוימת, דווקא היציאה מן השגרה יכולה להעניק לאדם יותר כלים של ישוב הדעת. ניתן לראות זאת לפעמים אצל ילדים קטנים, בני שנה או שנתיים, שדווקא שינוי מציאות החיים כגון החלפת מקום מגורים, מסייע להם להתפתח יותר בדיבורם ובהליכתם. אמור מעתה: אם יעבוד האדם בימים אלו לזכות לישוב הדעת, יקנה הבנות נפלאות שלא היה קונה אותן בימים כתיקונם, וחבל שלא לנצל זאת.
שח לי יהודי בתחילת ימות ה'קורונה' הקשים: "לפני כמה שנים אירע לי ארוע נורא ונאלצתי להתחזק אז הרבה באמונה ובטחון, והנה כעת אני מגלה שכל זה היה לי להועיל לחיות את המאורעות הקשים הפוקדים את העולם מבלי לאבד את העשתונות ומבלי לפחד מפני הבאות, אלא אדרבא, כל כולי אושר ושלווה באשר אני מאמין ובוטח בה'…"
וסיפר: "הבית שנכנסתי לגור בו לאחר נישואיי לא היה מחובר לחשמל, אי לכך השקעתי אז סכום מסוים ברכישת 'גנרטור' המייצר חשמל. אמנם היתה זו הוצאה מכובדת בשבילי, במיוחד בשל העובדה שלאחר אותה תקופה חובר ביתי לחשמל ולא הייתי זקוק יותר לגנרטור, אבל מאז כל פעם שיש 'הפסקת חשמל' בשכונה וכולם שרויים בחושך, בביתי יש אור מהגנרטור…
הא לך שדווקא בגלל שהייתי שרוי בחושך בתחילה ונאלצתי להשקיע, דווקא בגלל כן ישנם זמנים היום שכולם שרויים בהם בחושך, ולא כן אני שביתי מואר… וכן הוא הדבר גם לגבי האור הרוחני, בעוד רבים שרויים בחושך בתקופה זו ואינם יודעים אנה ילכו, אני נשאר בישוב הדעת דווקא מחמת אסון זה שפקד אותי לפני כמה שנים".
עכ"פ הזדמנות נדירה היא תקופה זו להוסיף ולהתחזק ולהתאמן על כל אותם יסודות באמונה שלמדנו עד כה.
סיפר לי יהודי באותם הימים, שהיה לו תור אצל רופא, וכשהתקשר למרפאה לשאול מה עם התור, ענו לו שהוא בוטל לנוכח המצב. כששאל אולי אפשר לקבוע תור חדש למחר, אמרו לו: "איך תרצה להזמין תור למחר? וכי אפשר לדעת מה יהיה מחר?!" אמר לי היהודי: כעבור רגעים אחדים התקשרתי שוב לשאול אם אפשר לקבוע תור למחר, אך ורק כדי לשמוע שוב את התשובה: "וכי אפשר לדעת מה יהיה מחר?!"
כך צריך היהודי לחיות! מה יש לי לחשוב על מחר, הלא איננו יודעים מה יהיה מחר! אלמד ואתפלל ואסמוך על ה' שגם מחר ינהל את עולמו בכי טוב. הלא בתקופה זו רואה כל אחד, אף גם מי שלא היה 'עניו אמיתי', איך הוא קטן כל-כך לעומת בורא העולם, ואיך בורא העולם יכול לבטל את כל תכניותיו ברגע אחד, ומזה באים לישוב הדעת אם רק חפצים בכך, ומתחילים לפקוח עין ולב ולהבין את כל אותם מאמרי חז"ל ודיבורי הצדיקים ואפילו לחדש בהם על פי הארה ממרום!
אלו שיש להם ישוב הדעת יכול להשקיט את מוחם ולבם למרות כל הבוקה והמבולקה הקיים בעולם, וכיון שהם משקיטים את מוחם ולבם, יכולים הם להבין כי הכל הוא לטוב מאת ה'!
נסיים במשל מהחיים: כשהארונות מלאים וגדושים בכלים וחפצים בלי שום סדר, ואי אפשר למצוא בהם שום דבר, וכל פעם שפותחים אותם כמה מן החפצים מתגלגלים החוצה, איך עושים בהם סדר? ובכן, מוציאים את הכל ומניחים על השולחן, ואז מתחילים להחזיר אחד אחד על מקומו המיוחד לו, וכשמסיימים, מגלים למרבה הפלא, שנשאר הרבה מקום פנוי בארונות ואפשר להכניס בהם עוד…
מוחו ולבו של האדם דומים לארונות. כשהם מתמלאים בידיעות וחדשות העולם, בשקרים וכזבים וברעיונות מטופשים, הרי הם מתערבבים בכאב ורחמנות ופחד, ומאז האדם נעשה מבולבל לגמרי ואינו יכול לא ללמוד ולא להתפלל.
על כן יש לו לאדם לעשות להקדיש לעצמו זמן שבו יוציא את כל מחשבותיו ממוחו ויתחיל להתבונן בהן אחת לאחת, את חלקן יזרוק לפח האשפה בהבינו שמי שאמר אותן לא ידע מימינו לשמאלו ומיום ליום סתר את עצמו, וכמו כן יזרוק את המחשבות שאין בהן כל תועלת ורק גורמות למרה שחורה, ורק את המחשבות המחזקים ומקרבים אל הקב"ה – יאמץ לעצמו!
המכסה אני מיענק'ל את אשר אני עושה?!
בעוסקינו בענין זה שלפעמים נדמה לאדם שהתפלל הרבה ותפילותיו לא נענו, הנה יש חשבון נוסף שצריך לשים אליו לב.
הנה מפרשת הפיכת סדום אנו למדים שיש שלושה מיני מצבים: לפעמים הקב"ה מסבב שלא יוכל להתפלל, וכפי שהיה בגל הראשון של הקורונה באמריקה, כאשר עד שקלטו בכלל שמגיפה משתוללת בחוצות, כבר היה לאחר המעשה ורבים וטובים כבר נספו ר"ל.
לפעמים הקב"ה מגלה לכול שפלוני זקוק לתפילות מפני שרצונו שיתפללו עליו ויתרפא.
ולפעמים הקב"ה מגלה לכל שפלוני זקוק לתפילות הגם שהגזירה מוחלטת, וכמו שהיה אצל אברהם, שהקב"ה גילה לו שהוא הולך להפוך את סדום כדי שיתעורר להתפלל עליה, אע"פ שידע שתפילתו לא תבטל את הגזירה. ועל זה מבאר הרה"ק מבעלזא זיע"א שסיבת הדבר היא כדי להטמין תפילות לבניו שיקומו אחריו אשר יזדקקו להן. אומר הקב"ה: המכסה אני מיענק'ל את אשר אני עושה?! אמנם הגזירה נגזרה ואינה יכולה להתבטל, כך שהחולה מוכרח להפטר מן העולם אע"פ שיאמרו עבורו אלף פעמים את כל ספר התהלים, אבל יענק'ל הלא יהיה לגוי גדול ועצום, ואלו יזדקקו לתפילותיו.
וכך סיפר הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצ"ל שלפני פטירת אמו ע"ה קיבל הודעה דחופה מבית החולים שמצבה מתדרדר ועליו לבוא בזריזות. הוא מיד התיישב ברכבו ונסע, אך לקח לו זמן רב עד שמצא מקום חניה, ומשמצא מקום חניה ועלה לחדרה של אמו, ראה שכבר שבקה חיים לכל חי. צערו גדול היה על שבגלל חיפוש מקום חניה לא זכה להיות עם אמו בעת פטירתה ולהתפלל עליה בנוכחותה, והיה בזה משום זריית מלח על הכאב שהיה לו מעצם פטירתה.
לאחר מכן אמר על כך הרב פינקוס באחת מדרשותיו: למדתי מזה שלפעמים הקב"ה מסבב על פי המצב והענין שלא יוכלו להתפלל על החולה שיתרפא, וזאת על-פי גזירת חכמתו, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך.מסופר על הגאון רבי דוד דוב מייזליש זצ"ל אב"ד אוהעל ובעל בנין דוד, שבבחרותו הוזמן להתגייס לצבא והלך אל הגה"ק משינאווא זיע"א לתנות בפניו את צרתו. אמר לו הגה"ק: הסיבה שהוזמנת להתגייס לצבא היא מפני שרבים הם בחורי ישראל שצריכים לרחמי שמים שלא יצטרכו להתגייס, והרי הם זקוקים לתפילות, לכן סיבב הקב"ה שבחור כמותך שיש לו זכות אבות והוא עצמו בר אוריין יזדקק גם כן לאותו דבר ויתפלל אליו מקירות לבו, ואז ייוושעו כל בחורי ישראל. הרב מייזליש שמע ושפך את לבו בפני קונו בתפילות ותחנונים שיציל את בחורי ישראל מגזירת הגיוס, וכך הוה, תפילותיו נתקבלו ובדרך פלא נפטרו אז כל בחורי ישראל מן הגיוס.
זהו הכלל, לפעמים הקב"ה מביא צרה על האדם כדי שיתפלל, ולא על עצמו יתפלל אלא על כל הזקוקים לאותו דבר, ואז ייוושעו כולם בישועת עולמים. וכשיזכור זאת האדם, תנעם לו תפילתו בהבינו שללא ספק היא פועלת גדולות ונצורות.
(מתוך הבינני פרשת תולדות תשפד)