לפני שנים בשהותי בארץ ישראל, נסעתי לשבות בשבת קודש באתרא קדישא מירון. בליל שב"ק לאחר תפילת ליל שב"ק, הבחנתי שבאחת הפינות בירכתי המערה עומדים מנין מצומצם של אברכים חסידיים ומתפללים בהתלהבות ובדביקות. כשהתקרבתי יותר, הבחנתי שם שכ"ק מרן האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א עומד שם ומתפלל עמהם, והדבר היה בעיני לפלא, והמתנתי לכדי שיסיימו את תפילתם כי רציתי ליתן לו שלום – כי בינינו שוררים קשרי ידידות אמיצים עוד מלפני שנים רבות, בעודו היה מתגורר באמריקא במאנסי, ואח"כ כשעלה על כס האדמורו"ת לנהל את עדתו הק', כשהגיע לבקר מידי שנה בשנה כאן בלייקווד, הייתי מגיע אליו לביתו באישון לילה להשתעשע עמו באילת אהבים ויעלת חן שעות ארוכות.
לאחר התפילה ניגשתי אליו ונתתי לו את ידי בברכת "שלום עליכם", הרבי שמח מאוד לקראתי, ואמר לי בלשון הקודש (כידוע שהרבי מתולדות אהרן שליט"א אינו מדבר בשב"ק רק מה שצריך ממש ובלשון הקודש) "אתה אוכל אצלי!" – והיות שאין מסרבין לגדול, אכן נעניתי ברצון.
כשעליתי אליו לחדרו, נכנסו גם כמה זקנים מופלגים ממוצא ארץ תימן – עם כל הלבוש התימני המסורתי – לסעוד עמו ג"כ, והרבי קירבם מאוד וסעדו ביחד – רק הם ואני – בלי שום גבאי או משמש, ובאמת היה לי מאוד מעניין לראות איך מתנהל אצלו במעמד זה סעודות השבת בפשטות נפלאה, ודאג לכל אחד שלא יחסר לו שום דבר, וזכורני שבעת שהגישו את הדגים, היה מונח על השולחן צלחת סלט טחינה, ומפני כבוד הרבי לא לקחתי מהצלחת בטרם יקח הוא – והרבי הבחין בזה, ואמר לי בלשון קודש "אני איני אוכל טחינה, אבל אתה מסתמא כן אוכל, אז בבקשה קח לך טחינה", והרבי הכניס לי בצלחתי טחינה…
ובעצמו דאג לי לטועמיה בערב שבת
כשנה קודם פטירת מרן הרה"ק בעל "ישועות משה" מוויז'ניץ זי"ע הייתי בארץ ישראל, ושהיתי בשב"ק בקרית וויז'ניץ בבני ברק. בערב שבת הלכתי לבקר את בנו הגדול של הרבי זי"ע – ה"ה האדמו"ר הנוכחי מוויז'ניץ שליט"א – על ישראל הדרתו בקרית וויז'ניץ בני ברק, והרבי בכבודו ובעצמו פתח לי את הדלת, והכניסני לביתו ברוב חביבות, ובעצמו דאג לי לטועמיה בערב שבת, והזמינני לסעוד אצלו את סעודת ליל שבת קודש, ובסעודה עצמה, דאג בעצמו לכל הצטרכיותיי, ובטרם הגבהתי את הכוס לקדש על היין, נדהמתי לראות את הרבי שליט"א בעצמו ניגש אלי ומגביה לי את הכוס לקידוש…
וכי מחר אתה תלבש תפילין עבורי ג"כ?!
ידוע שהגה"ק בעל "חפץ חיים" זי"ע, כשהיה לו אורחים לסעודות שבת קודש, היה ממהר ומקדש מיד, ולא אמר תחילה "שלום עליכם", והיה מתבטא במתק לשונו: המלאכים יכולים להמתין, אבל האורחים, הם אינם יכולים להמתין…
בזקנותו של ה"חפץ חיים" זי"ע, התארח פעם אצלו אדם אחד, וה"חפץ חיים" טרח עבורו בכבודו ובעצמו – הוא הציע לו את המטה והניח בעצמו את הסדינים עליה – והאורח שלא הרגיש בנעימות מזה שה"חפץ חיים" בעצמו טורח לפניו, אמר לו: אני יכול לעשות את כל זה בעצמי, אתם לא צריכים לטרוח כל כך עבורי. השיב לו ה"חפץ חיים": ככה?! וכי מחר אתה תלבש תפילין עבורי ג"כ?! – מה יש לי מזה שאתה יכול לעשות את זה בעצמך – האם יכול אתה לפוטרני מהמצוות המוטלות על גופי לעשותן?!…
(מתוך 'נועם שיח' בהוצאת מכון אפריון לשלמה)