מאת: הרב ישראל היימן
לאחרונה פנה אלי בחור יקר וחביב עם בעיה שמטרידה אותו. הוא טיפוס מאד חברתי ומאיר פנים, שנים ארוכות הוא עובד על הנושא הזה. לחייך לכל אחד, לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. כל אותם בחורים בישיבה שמהלכים בצידי דרכים, כמו גם אלו שמקובלים בחברה ומצליחים בה זוכים ממנו לתשומת לב ולהתעניינות. כך הוא הרגיל את עצמו שנים רבות.
בתקופה האחרונה הוא התעורר לחשוב שדווקא בגלל שהוא כזה וכולם מצפים ממנו כבר להתייחסות ולחיוך בכל מצב, זה מעמיד אותו במקום נחות. זה הופך אותו למישהו זול ולא מרומם בעיני החברה.
הוא נבוך בזה מאד, האם לצמצם את הנושא הזה או להמשיך איתו, ואם להמשיך איך לגרום לזה שהוא לא ירגיש לא טוב עם הנושא.
כשקצת ירדתי איתו לעומקם של דברים התברר שעיקר מה שמפריע לו זו המחשבה אולי כל מה שהוא עשה בתחום והדרגה שהוא הגיע אליה זה רק מחמת הרצון שלו להיות בחור מקובל בעיני אנשים ולא מחמת ה'עבודה' של הארת פנים לכל יהודי. התחושה הלא נוחה מגיעה מחמת ההבנה שאולי כל מה שהוא עושה זה מנחיתות מחשבתית ולא מרוממות המחשבה.
שאלתי אותו אם הוא מכיר במקרה זוג אחים תאומים שכמעט אי אפשר להבדיל ביניהם בשם יעקב ועשיו?…
הוא הביט עלי בתמיהה ושאל בביישנות אם אני מתכוון שהוא עשיו או יעקב…
לא זה ולא זה, הרגעתי אותו. אני פשוט חושב שהסיפור שלהם וההבדל שהתורה כן מוצאת ביניהם יכול לעזור גם לך להבין מה אתה צריך לעשות ואיך להתנהל נכון מול ההרגשות שלך.
הם היו זוג אחים שעד גיל 13 לא היה אפשר להבדיל בכלל ביניהם. במראה אולי הם לא היו נראים אותו דבר, אבל בהתנהגות הם היו דומים ממש. שניהם ישבו ולמדו ודקדקו במצוות עד לאחת. היו רינונים של אנשים שעוד זכרו את האירוע שקרה עוד לפני שהם נולדו בעקבותיו ,אמר שם הקדוש לאימם שאחד הולך לצאת עובד עבודה זרה ואחד יהיה ממשיך השושלת של אברהם ויצחק. היו שניסו לתת השערות מי הוא מי, אבל ללא הצלחה…
גם התפנית שקרתה בגיל 13 לא הייתה חד משמעית. כמה שנים עוד היו שניסו ללמד זכות על עשיו שסך הכל הוא עושה מעשי נערות וזה לא משהו נורא…
עד אותו יום נורא בו כבה מאורו של עולם. אברהם, הסבא הגדול נסתלק לבית עולמו בחטף. אלפי תלמידים מכל קצוות הקשת ליוו אותו בדרכו האחרונה למערת המכפלה. שתי הנכדים הצעירים יצאו מההלוויה ההמונית. אחד מהם חזר לאוהל לתפוס מיד את מידת החסד של הנפטר הגדול ולהכין לאבלים סעודת הבראה. השני לעומת זאת חש צורך דחוף בשחרור כל היצרים וצעד במהירות אל השדה לעבור על ג' עבירות חמורות…
זהו!
ההבדל יצא לאור!
הבחור שמולי הסתכל עלי במבט מוזר. תגיד, הוא שאל, נראה לך שאת זה אני לא מכיר? מה הקשר אלי??
אתה יודע, התעלמתי מהשאלה, באותו יום נורא קרה עוד משהו דרמטי. כמה שעות לאחר מכן, כשהתבשיל החל לבעבע על האש וכבר עבר את שליש בישולו חזר עשיו מהשדה ופגש שם את אחיו הצדיק. העניינים ביניהם התגלגלו עד הסיפור אולי הכי מטלטל בהסטוריה העולמית…
הבכורה, זו שעיני כל העולם היו נשואות אליה לראות מי ממשיך השושלת המופלאה של אברהם ויצחק, עוברת מעשיו ליעקב.
יעקב, זה שלכאורה לא מבין כלום בענייני העולם הצליח להערים על אחיו ולנשל אותו מכל העולמות. ועשיו נשאר במחי תאווה של רגע מנוער מכל מה שיכל להיות לו.
תגיד יקירי, שאלתי לפני התפרצות הר הגעש שהתהווה מולי. יעקב לא פחד? אם הוא כל כך חכם הוא אמור לצפות את העתיד ולהבין שעשיו רק יתפכח מהתאווה הרגעית שלו ויעשה בו שַמות, לא? איך הוא לא חשש לחייו?
החשש הזה הרי התברר כנכון שעשיו מכנה אותו יעקב על שם ש'ויעקבני זה פעמיים' ואחר כך אכן רוצה להרוג אותו. איך יעקב שבסיפור הזה מתברר כלא תמים בכלל, לא לוקח את זה בחשבון?
התשובה היא, המשכתי מיד. יעקב היחיד שהכיר את עשיו מהתחלה באמת. גם כשכולם חשבו שאין הבדל ביניהם הוא ידע והכיר את ההבדל המהותי. יעקב עמד על התכונה של אחיו המושחת. הוא ידע שהסוד טמון במושכל ראשון!
אצל עשיו הנחת העבודה היא שעולם הזה קודם לעולם הבא. קודם כל נהנה כאן, אחר כך נראה מה יהיה בהמשך… הוא ידע שאצל עשיו כשיש התנגשות בין עולם הזה לעולם הבא המושכל ראשון של אחיו יהיה עולם הזה ותענוגותיו. רק אחר כך הוא יתפכח וינסה להשיג עוד דברים. הוא לא פחד כי הוא ידע שבשעת חימום של עשיו צריך רק לשלוח לו כמה עיזים תיישים פרים וחמורים והכל יירגע מיד… עשיו ירוץ להתעסק עם זה וישכח עד הפעם הבאה…
השאלה היא מה עומד לך בראש, העולם הזה או העולם הבא. כשצריך לעשות חשבון של זה מול זה מה קודם למה.
כשאתה מתעסק עם נושא בו יש לך באותו תחום רווח לעולם הבא וגם רווח לעולם הזה, כאן המבחן שלך.
אם בראש שלך אתה עושה עבודת ה' בזה שאתה מאיר פנים לכל אחד, אם בראש שלך אתה עובד בכלל על אהבת ישראל מתוך מקום של חיזוק בעבודת ה', אין כאן שום מקום להרגשות מהסוג שהזכרת למעלה… אם הכל מסתובב סביב חברה והרווחים שלך ממנה, אז אתה באמת בצרות…
תפתח ספרי מוסר מתאימים. תעסוק בנושא הזה ממקום של עולם הבא ולא מהמקום של החברה והעולם הזה והכל בע"ה ייפתר מאליו.
היסוד הזה תקף כמעט בכל צומת בחיים. מידי פעם צריך לעצור ולבחון אם אני מסתכל על העולם עם 'מושכל ראשון' של עולם הבא או של עולם הזה. אם הגשמיות מסייעת לרוחניות או חלילה להפך…
רק לסיום סיפרתי לו סיפור נפלא.
הגאון ר' ישראל זאב גוסטמאן זצ"ל ראש ישיבת ראמיילעס היה גם דיין בבית דינו של רשכבה"ג רבי חיים עוזר זצ"ל. הוא סיפר שבתקופה שבישיבת ברנוביץ היה קושי כלכלי גדול עד כדי שהייתה מחשבה לסגור את הישיבה. (כידוע אז נסע ר' אלחנן לאמריקה למסעו המפורסם לגיוס כספים לישיבה) באותו זמן קשה נכנס בהזדמנות מסויימת משגיח הישיבה הגאון ר' ישראל יעקב לובצ'ינסקי זצ"ל לבית הדין של הגרח"ע לצורך כלשהו. הגרח"ע שהיה גיסו של ר' אלחנן והכיר את המצב הקשה של הישיבה, התעניין מאד במצבה של הישיבה ושאל מיד את המשגיח מה נשמע בישיבה.
ר' ישראל יעקב הפתיע את כולם כשענה שברוחניות המצב לא כל כך טוב אבל בגשמיות ב"ה הכל בסדר.
לפליאתו של הגרח"ע השיב המשגיח שהלא ברוחניות הדברים מסורים בידנו לעשות ככל יכולתנו. אם כן לא בטוח שאנחנו יוצאים ידי חובתנו, המצב לא טוב כי יש עוד הרבה מה לשפר.
בנושאי גשמיות הלא אין זה בידנו, הכל מאיתו יתברך, וגזירותיו הלא לטובה הם בוודאי… אם כן בגשמיות הכל מצוין…
זו דוגמא לאדם שבמחשבתו הפשוטה עולם הבא נמצא הרבה הרבה לפני עולם הזה. במושכל ראשון שלו ברור שעולם הזה בא רק לשרת את העולם הבא.