"ויעקב איש תם יושב אוהלים"
הגאון רבי איתמר גרבוז שליט"א ראש ישיבת ארחות תורה, מתלמידיו הגדולים והמובהקים של רבינו הגדול מרן רבי אליעזר מנחם שך זצוק"ל, שהכניסו לפני ולפנים ומסר לו רבות מאוצרות התורה, והוא מנחילה בהמון לאלפי תלמידים כמסירתן, ניאות לנו להעביר דברים שזכה לראות בצילו של רבו הגדול מרן זצוק"ל.
וכך פתח הגרא"ג שליט"א: "מו"ר מרן הגרא"מ שך זצוק"ל סיפר, שלעת זקנותו של רבינו החפץ חיים זצוק"ל שכבר היה חלוש עד מאוד, הביאו אותו ונשאוהו על כפיים לאסיפה בענייני הכלל שנערכה בביאליסטוק, ונענה אז החפץ חיים ואמר: 'האמינו לי, טייערע ברידער (אחים יקרים), כי אילו היו נותנים לי מאה רענדלאך, מאה זהובים, לא הייתי בא מחמת חולשתי, מה אני אומר מאה רענדלאך – אפילו בעד מאה מצוות לא הייתי בא! כה חלש אני, אבל כאן שזוהי אסיפה לחיזוק התורה הייתי מוכרח לבוא'".
"ואמר מו"ר מרן הרב שך זצוק"ל: כלום יש לנו מושג מה הם מאה מצוות בעיניו של החפץ חיים? א"כ ניתן להבין מה רבה היתה חולשתו של החפץ חיים שבגינה היה מוותר על שכר מאה מצוות, ועל אף כל זה מ"מ התורה היא ענין אחר לגמרי, ובשבילה היה חייב לבוא! עד כדי כך חשוב הענין של חיזוק בתורה מעל הכל. ומו"ר מרן זצוק"ל מזכיר דבר דומה לכך, בהקדמה לאבי עזרי תנינא, וז"ל: 'והנה בדרך כלל העצה היעוצה הבדוקה והמנוסה בזה היא, אך ורק בהרבות תורה ועדות ד' נאמנה מחכימת פתי, שע"י לימוד התורה אפשר להשפיע הרבה יותר מכל הפעולות והמעשים, כי המעט מן האור תורה דוחה הרבה מן החושך, ועובדא ידענא, ממה ששמעתי מפיו של החפץ חיים זצוק"ל, שאצלו לימוד התורה וחיזוקה היא דבר הכי גדול'".
"וכיוצא בדבר הביא מרן הגר"א וסרמן זצוקל הי"ד, בספרו קובץ הערות בסופו, 'שמעתי מפה קדוש רבינו בעל חפץ חיים זצ"ל בזה"ל 'דעם יצה"ר הארט נישט א ייד זאל פאסטען און וויינען און דאוונען אגענצן טאג אבער זאל אהר נישט לערנען' (ליצה"ר לא אכפת שיהודי יצום ויבכה ויתפלל כל היום ובלבד שלא ילמד").
"למדנו מזה כמה חשוב וגדול הוא כוח התורה, שהיצר הרע משקיע את כל כוחו למנוע את חיזוק התורה, והפחד שלו הוא מכוח התורה שהוא התבלין נגד היצר הרע, ולכן לא אכפת לו שיהודי יעסוק בכל מיני מצוות והעיקר שלא ילמד תורה".
כולם מחכים למוצא פיו והוא אין לו בעולמו אלא העיון וההתעמקות בתורה
מחדד הגר"א גרבוז שליט"א: כשמדברים על מורי ורבי מרן ראש הישיבה זצוק"ל צריך לדעת, שיסוד חייו של רבינו הגדול זצוק"ל היה לימוד התורה, יגיעה ועמל התורה. בכל תקופות ימי חייו היה תמיד שקוע כולו בעמלה של תורה, מצעירותו וילדותו, כאשר שמענו מפיו, בימי צר ומצוק, ימי עוני, ימים של גלות ונוד, ימי הרת עולם של מלחמות, מרן זצוק"ל היה נער צעיר בודד רחוק מבית הוריו ומכל משפחתו, רחוק מרבותיו וחבריו בישיבה, וכל זה לא מנע ממנו להיות ספון יחידי בבית המדרש במשך חודשים ארוכים, כשהוא עמל בהתמדה נוראה בלימוד התורה, שקוע כולו בעומקא של סוגיא והוא ניזון מפת חרבה".
"כך עד זקנה ושיבה כשמשא העם כולו על כתפיו, כל בעיות הכלל מגיעות אליו, וכולם מחכים למוצא פיו והוא אין לו בעולמו אלא העיון וההתעמקות בדברי תורה, כל ראשו נתון לקושיא שהתקשה בה בסוגיא שלומד, או מוחו מחשב אם אפשר לומר טוב יותר את התירוץ שהתחדש היום בישיבה".
"כל זה ראינו דבר יום ביומו, זכורני במי הכנסיה הגדולה השישית בחורף תש"מ, משלחות נכבדות הגיעו ארצה מארה"ב ומאירופה בראשו זקני ראשי הישיבות משם, רבים השתדלו להשיג כרטיסים למעמד הנשגב ששנים לא היה כמוהו, רבינו הגדול זצוק"ל התכבד לשאת את המשא המרכזי הן בפתיחת הועידה והן בסיומה הוא ידע שאלפים מצפים למוצא פיו, הוא אף צם ביום פתיחת הועידה כדי שיחוננו ד' במענה לשון, אמנם כל זה לא שינה אצלו מדרכו ועלה לישיבה כהרגלו לשאת ולתת עם התלמידים בעומק העיון כשכולו שקוע בסוגיא שלמדו בישיבה".
"פעמים היו קוראים לו באמצע לימודו בהיכל הישיבה, שאישים שונים מכובדים מחכים לו בביתו לדון בענייני ציבור דחופים הצריכים הכרעה מיידית, היו מקרים שהדברים אמורים בהכרעות ציבוריות קשות מאוד והיה יורד לביתו, ומיד עם סיום העסק בעניינים דחופים אלו היה שב ועולה מיד לישיבה וממשיך במו"מ של תורה באותו בירור סברא שעמד בה כאילו לא פסק לגמרי מלעסוק בה, כי אכן במחשבתו נשאר בכל עת ובכל שעה שקוע בלימודו, ואף כאשר היה עסוק בענייני ציבור בדברים שהיה סבור כי הם עיקרי היהדות, בכל זאת מיד לאחר שסיים לעסוק בהם, כבר היה ישוב אצל הגמרא שקוע כולו ברמב"ם כאילו זה שעות הוא יושב כך, והרבה עובדות כאלו ודומיהן יש מכל התקופות והזמנים".
"השקיעות הנוראה שהיה שקוע בלימוד, הרי ראו עליו בכל עת, אף כשהיה מהלך, איך כולו נתון בשקיעות מוחלטת בלימוד, פעמים רבות עמדו לידו דקות ארוכות והוא נתון בעיון המחשבה, ולא שם לבכלל שעומדים וממתינים לידו, בשעה שנתקשה באיזו קושיא הרגישו שהוא מיצר ואין לו מנוח וכל ריוניו נתונים למצוא יישוב לקושייתו ומשמצא תירוץ מיד נתמלא שמחה, ראו אצל ובמוחש את דברי הכתוב שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב והיה משתף ומדביק את הבחורים בשמחתו. ביטויים שונים שמעו מפיו כגון סברא זו שווה מיליון! או, איך אפשר להישאר שוה נפש כשאתם שומעים את מה שהתברר! ועוד כדומה משפטים רבים שעוררו ונטעו בלבנו שמחת התורה, ומכך למדנו איך להעריך ולייקר כל סברא ישרה ונכונה".
"לפעמים היה זה בדברים ובסוגיות שכבר דש בהם עשרות ומאות פעמים, ואלם כעת נתעורר לחשוב שצריך עדיין להוסיף ביאור בדבר והיה מתייגע יגיעות עצומות בעומק העיון למצוא ההסבר בנוסח הנכון, איך צריך לבאר הדבר, על כל סברא חדשה על כל בירור וביאור נוסף היה שש ושמח בכזו שמחה עצמה".
"מפיו שמענו שבאחד הימים כשהיה אצל רבו מרן הגאב"ד דבריסק זיע"א הציע רבו בפניו חידוש בדבר הלכה שנתחדש לו, היה זה הביאור בדברי התוספתא בפסחים אשר לימים הודפס בחידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת פרשת בא, משיצא מבית מרן הגרי"ז היה הולך וצוהל משמחה על הדברים ששמע, הגאון רבי דוד פינקל זצ"ל פגש בו וראה מיד את גודל שמחתו, שאלו על מה הינכם שמחים, ענה לו רבינו זצוק"ל: "שמעתי כעת ממורי הרב מבריסק זצוק"ל ביאור נפלא ואני אומר לכם, אינני יודע אם מגיע לי עולם הבא, אך אם הגיע לי חוששני שכבר קיבלתי שכרי בשמיעת חידוש זה. וכל אותו יום מי שפגש בו שמע ממנו מיד את הדברים הנפלאים ששמע מרבו. וכך עד זקנה ושיבה".
נתמלא מיד שמחה וביקש שיוציאו יין וחילק לחיים ועוד מיני מתיקה
הגר"א גרבוז שליט"א כמו חי את אותם ימים ותקופות, ובלהט הדביקות בתורה שראה אצל רבינו הגדול מרן זצוק"ל מוסיף ומספר עוד: "היה זה בשנים האחרונות כשרבנו זצוק"ל כבר היה ספון בביתו ולא היה בכוחו לעלות לישיבה, באחד הימים נתקשה באיזו קושיא בסוגיא דשובר, קושיא שכבר דן בה בספרו, אמנם עכשיו לא נתיישב על ליבו הנוסח שכתבם ביישוב הדבר, כל הבחורים שנכנסו באותם ימים לביתו מיד נשאלו בקושיא זו, והיה טרוד במחשבתו כל היום למצוא יישוב נכון, משנתבארו הדברים נתמלא מיד שמחה וביקש שיוציאו יין וחילק לחיים ועוד מיני מתיקה".
"לא אחת ראינו אצלו איך כששמע דבר נכון מאחד התלמידים מיד קם ונשקו על ראשו כמו מה שמסופר בגמרא הוריות (י"ב א') וכלשון מרן החזון איש באמונה ובטחון 'שאהבת התורה של הלכה אחת הציאתו משויון הנפש לתגבורת ההתפעלות וההתלהבות'. במקרה אחר כששמע סברה נכונה מאחד מחשובי הבחורים הוציא מיד מאה דולר ונתן לו".
"כל לימודו היה בעמל ויגיעה. מעולם לא חיפש להקל על עצמו וללמוד בעיון קל. כל עוד כוחותיו עמדו לו היה יושב ועמל בעומק העיון, פעם והיה זה כשהיה כבר כבן תשעים ויותר העיד על עצמו מעולם לא ידעתי מהו לישון באמצע היום, לבחורים שמחמת חולשתם היה צריכים לנוח מעט בצהרים, אמר 'מכל מקום אל תשכבו באופן של שינת קבע אל תנוחו מעט כפי הצורך, כי איך אפשר פעמיים לשכב לישון במשך היממה'?"
מסירת התורה – מעמדי השיעורים
משנזכר בשיעורים של מרן זצוק"ל, מוסיף ומנסה לתאר זאת תלמידו הגר"א שליט"א: "השיעורים הם פרשת לימוד בפני עצמה. מי שלא ראה לא יוכל להשיג, וכל התיאורים בכתב ובע"פ לא שראו. היו ימים בפרט בשנים האחרונות שהיה עולה לשיעור בקושי רב, חולשת גופו ניכרת היתה אף בהליכתו, אך כל זה עד שפתח בשיעור, משפחת בשיעור היה מיד מתחיל לסעור, העייפות והחולשה כאילו נעלמו, והוא בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו מרצה את השיעור, העמל לפני כל שיעור לברר את הדברים שוב מתחילתן, דברים שנאמרו כבר במחזורים רבים ואף הודפסו באבי עזרי, חזר ועמל עליהם לבררם מתחילתם, לחשוב על כל נקודה ונקודה, האם אכן הדברים נכונים ואמיתיים".
"כך גם למחרת השיעור, בחזרת השיעור עם התלמידים, היה שב ומתעמק עוד פעם, ודן בכל סברא וסברא. באחד הפעמים סיפר שכשהחל ללמוד את הענין קשה היה לו הקושיא ועמל רבות עד שיישבה, לאחמ"כ פתח את האבי עזרי לראות מה שכתב שם על כך, והנה הדברים שנתחדשו עתה כתובים שם ככתבם וכלשונם, אלא שעתה נתחדשו לו שוב בעמל מחודש".
"עוד יש לציין בענין חזרות, מרן זצוק"ל היה לומד הרבה פעמים גמ' רש"י וחוזר מסכתות בנשים נזיקים קדשים ומועד. עוד ראינו אצלו איך שהיה מוטרד מקושיא ולא נחה דעתו עד שיתיישב לו בדבר המתקבל על לבו, ואשרי עין שראתה את גודל השמחה שהיתה לו כשהתיישב לו הענין, אך יש לציין שגם כשהיה מוטרד מקושיא היה ממשיך בלימוד כרגיל, רק שכל הזמן שביני לביני היה מוטרד מהקושיא, וכך היה הרבה פעמים".
הגר"א גרבוז מתרפק בזכרונותיו לימים בהם חסה בצל רבו הגדול מרן זצוק"ל: "זכורני באחת השנים, שביוה"כ עלה לפני התפילה והציע לפני בני הישיבה קושיא שהטרידה אותו (במשנת איזהו מקומן), ושוב דן בזה אחר מוסף, ועם זה המשיך בסדר עבודת היום כרגיל. והתבטא פעם שעיקר השיעורים בשנים הראשונות שהיה נוסע לשבת לירושלים התחדשו לו בזמן הנסיעה, ובישיבה ישב ולמד יומם ולילה, וכל הדברים האלה יש ללמוד ולהתחזק כל אחד במה שאפשר".
"הרבה יש להאריך על גדולתו ומעלותיו הנשגבות, אבל עלינו לזכור כי היסוד והשורש לכל המעלות שמנה בעל המסילת ישרים, הוא כלשונו של רבי פנחס בן יאיר בריש הברייתא 'תורה מביאה לידי זהירות וכו", היינו שהיסוד והא' ב' של כל המעלות הגדולות הוא תורה, וזה מה שראו אצל רבינו הגדול כל השנים את הגדלות בתורה, העמל בתורה שעות ע"ג שעות, ההתמדה והשקיעות העצומה בתורה, כולו היה שקוע בתורה, כי היסוד לכל המעלות הוא העמל בתורה בהתמדה וביגיעה, וזה דבר שצריכים לדעת שכשרוצים להגיע ולזכות לאיזה מעלה, הדבר הראשון שצריך לעשותו זה עמל בתורה ושקיעות בתורה שזה היסוד להכל, וכמובן כ"א לפי כוחותיו ולפי יכולתו".
כפי שרואים בתחנות חייו של מרן זצוק"ל בעצמו, שבכל סערות המלחמות שעברו עליו
לסיום מבקשים אנו מהגאון רבי איתמר שליט"א דברים בעקבות המצב הנוכחי זמן מלחמה וצרה בישראל, לאור משנתו של מרן זצוק"ל.
הגרא"ג שליט"א משיב: "משנתו של מרן זצוק"ל ביחס לתקופות מלחמה, מוזכרת בספרי 'מחשבת מוסר' בשיחותיו של מרן זצוק"ל, וכן ב'מכתבים ומאמרים', אך יסוד המרכזי שחזר עליו תמיד, ולבטח שצריך לחזור על כך בעמדנו בעת הזו עת צרה ליעקב, שחובה עלינו להוסיף חיזוק בעסק התורה, כפי שרואים בתחנות חייו של מרן זצוק"ל בעצמו, שבכל סערות המלחמות שעברו עליו, מלחמת העולם הראשונה והשניה, המלחמות בארץ, בירושלים המופגזת בתש"ח וכן בכל התקופות, לא סר כלל מעיונה של תורה בכל הכוח והעוז, כפי שאף מזכיר בהקדמת ספריו".
"נזכיר את דברי רבינו מרן החפץ חיים בספרו תורת הבית, דברים שממש מתאימים לתקופה זו, וז"ל: 'אחים אהובי עליון, העם אשר בחר לו לנחלה חזקו לעשות כבוד מלכנו מלכו של עולם כל מה שבכוחם לתורתו ועבודתו וד' יהיה בעזרכם, והנה לבד כל זה החבלים אשר הגיע ולנו בזמן האחרון נוראים מאוד. הה! נתקיים בנו מחוץ תשכל חרב כו' ופחדת יומם ולילה וגו' והפחד הקיף כל ישראל במושבותם, ועלינו להתחזק בכל עוז במעוזן של ישראל היא תורתנו הק' שתגן עלינו כמו שאמרו חזל בתנא דביר אליהו פ"ה אם ראית יסורין ממשמשין ובאין רוץ לחדרי תורה ובזמן שהקול יעקב וכו' ואולי במאת המה חבלו של משיח (כפי שאנו רואין שנתקיימו כל הסימנים שנתנו חז"ל על העת ההיא) לזאת עלינו להתחזק בכל עוז גם במידת החסד שהתורה והחסד יחד יגינו עלינו כמאמרם ז"ל (סנהדרין דף צ"ח) מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמ"ח'".
(מתוך יתד נאמן טז חשון תשפד)