למי מורידים את הטמפרטורה בגיהנום? ומה הטעם ?
הרב אברהם פוקס עם פניני העמוד היומי
כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה – מצננין לו גיהנום
הדבר מופלא, כתב הרב צדקה זצ"ל בהסכמתו לספר 'מצוות קריאת שמע', ממה נפשך, אם הוא ראוי לגיהנום כיצד קריאת שמע תצנן, ואם אינו ראוי, מה מקום פה לגיהנום בכלל, ומה לשון זו אומרת "מצננין", ומה פה "מדה כנגד מדה"? המשנה ברורה בהלכות קריאת שמע מביא את הבית יוסף שמבאר זאת בשם רבו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל, אולי הטעם שמצננין לו גיהנום שמאחר שהוא מעורר עצמו בזה ומניע חום טבעי לדקדק באותיותיה בשכר זה החום הטבעי מצננין לו חום אחר שהוא בגיהנום.
המשגיח הרה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל ביאר שהמדקדק באותיותיו הרי זה הוכחה להכרתו והרגשתו במלכות השי"ת, ולכן שכרו רב לאין שיעור עד שגיהנום מצטנן ומתקרר, ואינו נענש כל כך על חטאיו, ואין זה שכר עבור מעשה הדקדוק באותיות קריאת שמע, אלא שכרו עבור ההכרה המונחת ביסוד מה שהביאה אותו לדקדק בדבריו.
v v v
הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א סיפר באחת מדרשותיו מה ששח לו הגאון הרב יעקב אליעזר שוורצמן שליט"א מראשי ישיבת לייקווד שבירושלים עיר הקודש עובדא נפלאה מזקנו הגדול מרן רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל
פעם אחת בעת שעסק רבי איסר זלמן בחיבורו המפורסם אבן האזל, על הרמב"ם בחלק מדע-אהבה, הגיע לבירור זמן קריאת שמע ותפילת שחרית. ולאחר שהעמיק בעיון ההלכה ובירורה המקיף, כדרכו בקודש, העלה מסקנתו בדעת הרמב"ם, שזמן קרי"ש ותפילה הנכון לכתחילה, הוא בעת הנץ החמה דייקא כוותיקין. והתפילה שלא כוותיקין, הרי היא בדיעבד גמור.
דרכו של ר' איסר זלמן היתה מאז ומתמיד, להתפלל שחרית בבית הכנסת המרכזי שבשכונת בתי ראנד, שם היו מתפללים שלא כותיקין, אלא מאוחר.
לאור מסקנתו המחודשת בדעת הרמב"ם, הוחלט בדעתו שיש מקום לחוש למעשה לשיטת הרמב"ם, ומן הראוי להחמיר להתפלל תפילת שחרית כוותיקין. ואכן קבע עם הבחור העוזר, תלמידו שהיה ישן בביתו ומסייע לרב ולרבנית בכל הנצרך להם, שלמחרת בבוקר, יקומו בהשכמת הבקר, כדי ללכת לתפילת שחרית כוותיקין.
לפנות בקר הקיץ הבחור בשעה היעוד, והנה רואה הוא שר' איסר זלמן קם כבר מזמן, והוא מתהלך בביתו אנה ואנה כחושב ומתחבט בענין קשה וסבוך. הבחור הזדרז והכין עצמו ליציאה לדרך, וכשראה שהראש ישיבה מתעכב, ניגש אליו ביראת הכבוד והעיר לו בעדינות, שהשעה מתאחרת, ואם נמתין עוד, הרי נפסיד את המנין של וותיקין.
לפליאתו אמר לו ר' איסר זלמן בגאונות ישרות מידותיו המתוקנות:
התבוננתי היטב בדבר, והגעתי למסקנא שלא להתפלל בנץ. ופירש טעמו: הנה בבית הכנסת שבבתי ראנד, שם אני מתפלל בקביעות זה רבות בשנים, יש מנין קבוע של יהודים טובים מן השכונה, שהתרגלו במשך השנים, בכמה דקות הספורות שלאחר התפילה וקיפול הטלית והתפילין, שמברכים איש את רעהו בברכת צפרא טבא, ודורשים ומתעניינים איש בשלום רעהו, כאשר מצוי בבתי כנסיות של מניינים הקבועים בכל יום.
והנה ערכתי חשבון נפשי, שישנם שם כמה יהודים שנהנים מאוד כשהראש ישיבה שואל בשלומם, ומתעניין בטובתם, וקשורים עמי בעבותות אהבה בקורות חייהם, והשיחה פורתא הזו שלאחר שחרית, נוסכת בהם כח ועידוד רב. ועתה אם אפסיק להתפלל שם, אגרום להם חלישות הדעת ואגזול מהם את החיזוק וההנאה הזו שיש להם בפתיחת יומם. עדיף לי אפוא סיים ר איסר זלמן, לוותר על לכתחילה של הרמב"ם, העיקר שלא לגרום צער ואכזבה וחלישות הדעת לאיש ישראל".
(טיב הקהילה , עמוד תרי"ד, הרב גמליאל רבינוביץ)