ת"ר 'שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד' עד כאן צריכה כוונת הלב – י"ג:
אחת המצוות החשובות בתורה, שהיא מן הסמלים והסממנים של האומה היהודית, היא מצוות קריאת "שמע ישראל" בכל יום, בוקר וערב.
במשך כל הדורות, שמרה קריאת "שמע ישראל" על העם היהודי בכל מקום שהיה. לצערנו, בימינו קרוב למיליון ילדים יהודים לא יודעים כלל ועיקר מהי קריאת שמע, וצריך להחזיר בזה עטרה ליושנה. צריך ללמד את ילדי ישראל מהי מעלתה ומהו כוחה של קריאת שמע, שאיתה עלו יהודים להיהרג על הגרדום ובמשרפות, ומסרו נפשם על קדושת ה'.
לפני מספר שנים זכינו לראות במו עינינו, מה בכוחה של קריאת שמע לחולל אצל האדם. מעשה שהיה כך היה:
צעירה שנולדה וגדלה בקיבוץ, במשפחה רחוקה מקיום תורה ומצוות, החליטה ביום בהיר אחד לחזור בתשובה שלימה. לאחר זמן עמדה להתחתן עם בחור ישיבה ירא שמים בתכלית. בהסכמת חתנה פנתה למזכירות הקיבוץ לאשר לה לקיים את החתונה בקבוץ החילוני שבו נולדה וגדלה.
אביה היה אחד מראשי הקיבוץ, ועשה מאמצים רבים כדי שאנשי הקיבוץ יענו בחיוב לבקשתה, ואכן כך היה. החתונה נערכה ברב פאר והדר בלב ליבו של קיבוץ.
בין הנוכחים באירוע היה אחד מאנשי הקיבוץ הסמוך, שניגש אל אבי הכלה ושאלו כיצד יצאו לו "פירות באושים" כאלו, שפזלו והלכו לעולם החרדי.
השיב לו אבי הכלה באורך רוח, שהכל התחיל מכך שאחת מילדות הקבוץ נסעה לסבתה, ושם התוודעה לספר תורני, שבו נכתבה סגולה לשמירה – לומר קריאת שמע בלילה. הילדה ביקשה מסבתה את הסידור והביאתו לקיבוץ.
הילדה סיפרה לחברתה [הכלה המדוברת], שהיא גליותה סגלה גדולה לשמירה. שתי הילדות החליטו, שמאחר וגרות בקיבוץ שישים משפחות, שצריך לשמור ולהגן עליהן מפגזים וטילים ששולחים האויבים, כל אחת מהן תקרא בכל לילה לפני השינה שלושים פעם קריאת שמע, וכך תשמורנה יחד על שישים המשפחות שבקייבוץ.
כך צמח הנטע הנפלא הזה.
אפילו ילדות שנולדו בתוך קיבוץ חילוני, רחוק משמירת תורה ומצוות, התעוררו בתשובה בזכות קריאת שמע, ונפשן היהודית בערה בקרבן באמירת המילים הקדושות הללו.
קריאת שמע ברחוב בבוכרה
רבי יעקב גלינסקי זצ"ל ברח מליטא לפולין מאימת הנאצים הארורים. כשהגיעו הגרמנים לפולין וכבשוה, הצליח לברוח ולהסתנן בדרך לא דרך לרכבת הנוסעת לבוכרה.
לעת ערב הגיע עם הרכבת לבוכרה. הוא לא הכיר שם אדם, וגם את השפה המדברת במקום לא ידע. הוא דיבר רק אידיש ומעט פולנית. חששו הגדול היה, שמאחר ועת מלחמה היא, אם יבחינו הגויים שהוא נתין זר, יסגירוהו למשטרה.
אדם אחד, שישב ליד תחנת הרכבת והיה מצחצח את נעליהם של האנשים, צד את עינו. נראה היה לרב, שפניו כפני יהודי. חשב הרב בלבו: "מצד אחד, אינני יכול ללכת לשאול אותו האם הוא יהודי, שהרי אם הוא גוי הוא עלול להסגיר אותי. אך מצד שני, יכול להיות שהוא יהודי, והוא יוכל לתת לי מחסה ולארח אותי בביתו".
לבסוף עלה בליבו של הרב רעיון: אלך בסמוך אליו, ואלחש: "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". אם הוא יהודי, הרי שיבין שגם אני יהודי, ואם הוא גוי – לא יבין את השפה ויעזבני לנפשי.
ואכן, כך עשה. נעמד בסמוך לאותו אדם, ואמר את הפסוק "שמע ישראל". אותו אדם השיב מיד, בהתרגשות גדולה: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!". חבקו ונשקו האיש, הכניסו לביתו ונתן לו לאכול ולשתות, והחביאו שם עד יעבור זעם.
רבי יעקב גלינסקי ניצל, ולבסוף הגיע לארץ ישראל. כל זאת בזכות קריאת שמע שקרא ברחוב בבוכרה.
הצלה משמד בזכות קריאת שמע
בשנים שלאחר השואה נסע הרב מפוניבז', רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, לחפש ילדים יהודים שהוחבאו במנזרים תחת זהות נוצרית.
הרב שמע על מנזר מסויים, ששוהים בו ילדים יהודים רבים. ניגש הרב אל הכומר הממונה על המקום, וביקש את שמות הילדים היהודים שנמצאים שם, כדי שיוכל לקחתם, אך הכומר טען שרבים משמות המשפחה של היהודים מצויים גם אצל הגויים [כגון מילר, פראנק וכדומה]. לכן לא הסכים לכך. הכומר גם לא הסכים שהרב ייפגש עם הילדים וישוחח אתם, אך הרב סירב לוותר.
לבסוף הסכים הכומר להקציב לרב דקה אחת בלבד, שבה יוכל לעמוד מול כל ילדי המנזר ביחד. הכומר היה בטוח, שבדקה שהוקצבה לו, לא יוכל הרב לזהות שום ילד יהודי.
עמד הרב לפני הילדים, וכשמעיניו זולגות דמעות זעק: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!".
רגע קל חלף. מכל עבר נשמעו צעקות "טאטע! מאמע!" [אבא, אמא]. המוני ילדים יהודים קטנים רצו אל הרב, שאימצם בחום אל ליבו.
אותם ילדים הובאו אל המנזר בהיותם פעוטות, ובמשך תקופה ארוכה היו מנותקים מהוריהם ומהיהדות, אך קריאת שמע שהיו ההורים קוראים איתם לפני השנה, נקבעה עמוק בנשמתם ובזכותה ניצלו משמד רוחני.
(מתוך סדרת הספרים 'משכני אחריך')