סיפר לי חייל – סיפור פלא שהיה עימו מכלי ראשון, ובסיפור יש מוסרי השכל גדולים מאד.
הסכיתו ושמעו…
באחת המלחמות שהתרחשו בגבול עזה, אותו חייל חרדי שירת ב'מודיעין' אשר באמצעים שונים ובעיקר משונים – עוזר לחיילים הנמצאים פנימה בתוך עזה, בהכוונה מדוייקת.
היה זה לילה שיגרתי, הרבה מאד חיילים היו בעומק השטח העזתי, ופלוגת המודיעין על משמרתם ניצבים, ומנסים לעזור כמיטה יכולתם.
בשעה 2 בלילה, החייל שסיפר לי את הסיפור היה צריך ללכת לישון, אבל משמים הכניסו לו בראש לבדוק שוב את המערכות.
הוא בודק במערכת הטכנולוגית, והוא רואה שמספר מחבלים – אשר לא אמורים להימצא בבית מסויים נמצאים שם.
הוא מיד קרא למפקד בכיר, ובדקו את הבית בדרכים נוספות, והוברר שהבית מלא מחבלים מזויינים בכלי משחית, אשר מחכים שהחיילים יצאו מהפעילות שלהם וימטירו עליהם טילים ופצצות.
תוך זמן קצר הוטלה פצצה ממטוס על הבית, והבית וכל יושביו – על כלי המשחית שלהם עפו ישר לגהינום…
ויהי בוקר, החיילים שהיו בעזה חזרו לגדר הגבול, ואותו החייל שהציל את חייהם של החיילים שחזרו ישב ליד המחשב וביצע פעילות מודיעין חשובה, כדוגמת המודיעין שהצליח לגלות בלילה את המחבלים המחכים בבית על הדרך עם הטילים והפצצות.
ליד החייל היו ערימות של במבות ושאר חטיפים שאנשים שלחו לחיילים.
החייל שחזר מעזה, הרגיש "לא שווה".
הוא הלך ברגל שעות ארוכות, עם תיקים כבדים מלאים בתחמושת ושאר כלי משחית, חרף את נפשו מול מארבי המחבלים, ומטעני החבלה, ושאר הסכנות הכרוכות בשהייה בשטח האויב – ולעומת זאת החייל השני, מחיל המודיעין, יושב לו בנחת ליד המחשב ליד ערימה של במבות…
אמר החייל שחזר מעזה, לחייל שישב ליד המחשב, אה, אנחנו נלחמנו בעזה, ואתה אכלת במבות?!
אותו החייל מהמודיעין לא התאפק, ואמר לו, "לולי שאני הייתי יושב ליד המחשב, ה' ישמור מה שהיה קורה לכם. בזכות העבודה שלי [עם הבמבות] – ניצלתם"…
מורי ורבותי!
בימים אלו נמצאים מאות אלפי חיילים יהודים במלחמה, ואנחנו מתפללים שכולם יחזרו בשלום לבתיהם, ללא אף שריטה, ושכל השבויים יחזרו בשלום, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, ויתקיים בנו "כימי צאתנו ממצרים אראנו פלאות", ושתהיה ישועה גדולה ומוחצת על ידי הקב"ה "אני ולא מלאך, אני ולא שליח"….
היצר וחיילותיו מנסים לקרר כל הזמן, "הנה, הם [החיילים] נלחמים בחזית, ומחרפים נפשם, ואילו אנחנו, בחורי הישיבות ואברכי הכוללים, נמצאים במזגן [עם במבה…]
צריכים אנחנו להחדיר לעצמינו את האמונה התמימה, "אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. (מכות י.).
וגם אם לועגים לנו ואומרים "אתם אוכלים במבה", אנחנו יודעים את האמת, שאנחנו המצילים אותם!!! ואת כל עם ישראל!!!
והדבר מחייב.
מאד!
מאד!!!
ממה נפשך, אם המלחמה בעזה, אנחנו צריכים להילחם שם.
אלא מאי, המלחמה האמיתית היא בבית המדרש, ואנחנו צריכים להילחם בבית המדרש.
אז נילחם!!!
מלחמה – זו מלחמה!!!
נפגיז רמב"ם'ים.
נפציץ "חבורעס" [חבורות].
נירה דפי גמרא.
ניירט עצלות.
נאסוף מודיעין – של תפילות.
"כיפת ברזל" של 'תהילים כנגד טילים'…
ובעז"ה "ביחד ננצח".
(מתוך הגיליון הנפלא 'מי באר', ברכה והוקרה למחבר הנפלא ידידנו מזכה הרבים הרב ישראל מאיר אלטמן שליט"א)