עשיית רצון ה' בכל מצב
שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה (כג, א)
ה'אני מאמין' הראשון בשלושה עשר עיקרי האמונה הוא: "אני מאמין שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג את כל הברואים", והאחרון הוא: "אני מאמין באמונה שלמה שתהיה תחיית המתים". בין שניהם מתוח קו אחיד: מי שמאמין שהקב"ה מנהל את העולם, הוא שזוכה לחיות עמו לנצח נצחים.
אומר ה"אור החיים" הקדוש: ומה קורה אם אדם זה הסתלק מהעולם ולא הספיק לקיים את כל המצוות? במקרה כזה אומר לו הקב"ה: אני נותן לך שכר כאילו המשכת לחיות עד סוף שנות חייך, וקיימת את כל המצוות! ויתירה מכך: כיון שהוא עתיד לקום בתחיית המתים, נמצא שאינו מת לנצח. ובמה הוא זוכה לקום בתחיית המתים? בכח האמונה והידיעה שהקב"ה הוא שקובע את כל המאורעות שבעולם, ועל כן להיכן שהוא הולך הוא מחפש וחפץ לעשות את רצון אביו שבשמים!
*
בעת שהטורקים שלטו בעירק, התגורר בה יהודי ושמו שלמה עטר, והוא גוייס לצבא הטורקי. המשמעות המעשית של השירות בצבא הטורקי היתה, שאין לך לא גשמיות ולא רוחניות, אך הוא אמר: 'מה אעשה? הקב"ה רוצה שאקדש שם שמים, ומכיוון שכך, אני עושה את רצון ה' בכל מצב!'
ההצלחה האירה לו פנים, והוא הפך לחייל מצטיין. כל משימה שביקשו ממנו לבצעה – נעשתה על הצד הטוב ביותר.
השמועה על החייל המצטיין הגיעה לאזני המפקד, והוא אמר: "אם יש חייל כזה – אני חייב לראות אותו!"
לאחר מספר ימים, בעת ששלמה התפלל תפילת שחרית והיה מעוטר בטלית ותפילין, הופיע המפקד במחנה. הוא נכנס לצריף המגורים ופנה אל החייל בשמו, אך שלמה שהיה בעיצומה של תפילת שמונה-עשרה לא זע ולא נע, שלא לדבר על כך שלא הצדיע אף לא במעט.
"תענה לי!" שאג המפקד בחרון, אך שלמה לא השיב.
לאחר מספר רגעים, סיים שלמה את תפילתו, ואמר בשלוה: "אבקש את סליחת המפקד. הייתי באמצע התפילה ועל כן לא השבתי לך!"
"מה זה צריך להיות?" קצף המפקד, "למפקד צריך לענות בכל רגע! תפוס את התפילין וזרוק אותם על הרצפה. תדרוך עליהם ותשחית אותם. אם לא – אני הורג אותך!"
אך שלמה לבש עזות דקדושה ואמר: "אם אתה רוצה – אתה יכול להרוג אותי. אני לא מבזה את התפילין בשום אופן!"
הוא חיכה להתפרצות זעם של המפקד, אך להפתעתו השתנתה ארשת פניו הזועמת בבת אחת, ולבשה ארשת ידידותית.
"אני מבקש את סליחתך", אמר לו בהערכה. "דע לך שאם היית זורק את התפילין ודורך עליהם, הייתי הורג אותך על המקום, משום שאם אתה בין כה וכה מזלזל בתפילין, הוי אומר שהסיבה שלא ענית לי היא משום שאתה מזלזל בי – ועל כן בן מוות אתה. כשנוכחתי לראות שאתה מוכן למות עליהם, הבנתי שהקב"ה באמת חשוב אצלך, והעובדה שלא ענית לי לא מצביעה על זלזול. לפיכך אני מצוה שמהיום והלאה ינתנו לך כל שעות הבוקר להתפלל וללמוד בנחת ללא כל הפרעה!"
לימים עלה שלמה לארץ ישראל והקים משפחה. כשסיפר את הסיפור, היה אומר בהתרגשות: "באותו רגע היו לי כל התירוצים שבעולם כדי לדרוך על התפילין, אך שאלתי את עצמי: מדוע הקב"ה זימן לי את המצב הזה? אם הוא העמיד אותי בניסיון, אני לא שואל מה אני רוצה לעשות, אלא מה הוא רוצה שאני אעשה עכשיו!"
כשיהודי עושה את מה שהקב"ה רוצה שהוא יעשה, כל חייו הם רצף אחד של עשיית רצון ה', וכמו שנאמר אצל שרה – "כולן שוין לטובה"!
(רבי גואל אלקריף שליט"א- שש באמרתך)