מאת: הרב ישראל היימן
לאורי היום כבר קוראים ר' אורי שליט"א והוא אברך יקר השוקד על דלתות התורה באחת מרשתות הכוללים הגדולות בארץ. הכרתי אותו לפני כמעט עשור כשהוא הגיע מעיר חילונית מובהקת ומסביבה אחרת לחלוטין ממה שהוא חי בה כיום…
אביו שהתחיל את דרכו בעולם התשובה רצה לדאוג בראש ובראשונה לחינוך יהודי טהור לבנו יחידו. הוא הוציא אותו מבית הספר החילוני ושלח אותו לישיבה בה לימדתי אז.
אורי הגיע אלינו בוסר ממש. כמעט בלי מושגים ביהדות, בוודאי בלי שום ידיעה בלימוד גמרא או שאר מקצועות התורה. התחלנו איתו את הכל מאפס.
כשהוא נכנס לישיבה הוא חווה שבועות של 'אורות גבוהים'… הוא היה כשרוני ותפס במהירות את הלימוד ועקרונותיו, הוא השתלב בצורה חלקה בחברה, באופן כללי היה נראה שהוא עולה על הגל.
בישיבת הצוות שנערכה אז, עברו כרגיל בקצרה על כל שם ושם, סקרו את ההתקדמות של כל אחד וציינו את הטעון שיפור או עבודה לעתיד. כשהגיעו לשם של אורי אמר ראש הישיבה, שהיה יהודי עם נסיון ארוך בקירוב רחוקים, שכדאי לשים לב לאורי כי כעת הוא בתקופת האורות, עוד מעט יגיע המשבר והירידה ואז הוא יצטרך הרבה חיזוק. הוא הצמיד לו ליווי של אחד האברכים כדי שימשיך לחזק ולתחזק אותו בצורה פרטנית.
כמו לכל בחור שנכנס לישיבה גם תקופת המשבר הגיעה. אבל אצל אורי היא הייתה חזקה יותר מכל אחד.
בדרך כלל בחור שנכנס לישיבה חווה תקופה של אושר. הכל הולך לו בקלות, בלימוד ובכל שאר העניינים. אבל זה לא מחזיק מעמד הרבה מאד זמן… אחרי תקופה מתחילה ההתמודדות האמיתית. אז פתאום חווים קשיים. החשק ללימוד יורד, מגלים את הקושי בחברה, לפעמים נוצרים קשיים מהמשפחה או מהחברים הישנים. בקיצור, התמודדות… זו שעת מבחן שמי שצולח אותה מתייצב על הדרך הטובה והרגילה ומי שלא חלילה יכול לאבד את הכל.
כאמור את אורי זה פגש בעוצמה רבה.
אחרי שבועות מספר בהם הוא למד והתעלה, הוא פתאום איבד את החשק. אורי התחיל להרגיש שהלימוד כבר לא מושך אותו, הסוגיות הפכו בעיניו לסבוכות ומשעממות, במקביל בחור מסוים העיר לו על נושא של סדר ונקיון בחדר מה שפגע בו מאד והעכיר את מצב הרוח שלו. הוא הרגיש שכבר אין כל כך טעם לשהות בישיבה והאברך שהוצמד אליו החל לפחד שאולי אנחנו מאבדים אותו קצת.
ניסינו את הדרכים הרגילות. מבצע קטן, פינוק אישי מראש הישיבה ובעיקר הרבה מאד תשומת לב. אבל העניינים הסתבכו מאד כאשר באותם ימים סבתו של אורי אושפזה במצב קשה אחרי אירוע לבבי בבית החולים.
אורי נשבר לחלוטין. הוא סיפר לאברך שלו שהגיע לנחם את האב בבית המשפחה, שהוא שוקל לעזוב את הישיבה וזהו. "אם רק נכנסתי לישיבה קורים לי כאלו דברים כנראה שגם ה' רוצה שאני לא אלמד בישיבה, זה סימן משמים, לא?"
בעצה אחת עם ראש הישיבה ניתנו לו כמה ימים להירגע, לאחר מכן הגיע ראש הישיבה מלווה באברך לביקור בביתו של אורי. היה קשה להחליט שמוותרים על ילד כזה…
התקיימה שם שיחה לא קלה. דמעות של צער וגעגוע טפטפו שם על השולחן מכל עבריו… בסיומה של השיחה הוחלט שהולכים לשאול את פיו של אחד מגדולי הדור כדת מה לעשות. במוצאי שבת שלאחר מכן נכנסו ראש הישיבה, האברך, אורי ואנוכי לאחד מראשי הישיבות החשובות, אדם גדול בענקים.
הסיפור נפרס על השולחן במלואו במשך דקות ארוכות. ראש הישיבה שמע את הכאב של הישיבה על ההפסד של עם ישראל אם הבחור לא ימשיך בישיבה. ואת הכאב של אורי על ההתמודדות הקשה שהוא עובר ועל הסימן שהוא רואה בכך לזה שהוא צריך לעזוב את הישיבה.
ראש הישיבה פתח לו את מדרש תנחומא המפורסם בתחילת פרשת חיי שרה שמספר על פטירת שרה אמנו. המדרש היה מוכר לכולנו חוץ מלאורי.
ראש הישיבה תיאר לו בצבעים חיים את השטן שבא לשרה. הוא מספר לה בצבעים עזים ודמיוניים את העקידה ואת השלכותיה, פניה של שרה מתכרכמות ומתעוותות בכאב עצום והשטן שרואה איך מלאכתו מצלחת ממשיך עוד ועוד בתיאורים על מה שקרה שם בהר המוריה, עד שליבה של שרה לא עומד לה והיא נפטרת מן העולם.
אברהם אבינו חוזר ושומע את אשר אירע ומבין שנסיון העקידה עוד לא נגמר וכלול בו גם פטירת אשתו הצדקת שעליה אמר לו הקב"ה עצמו 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה' ושהייתה גדולה ממנו בנביאות.
כעת פנה ראש הישיבה לאורי ברכוּת ושאל אותו: "מה נראה לך, אברהם אבינו הבין ממה שקרה, שהקב"ה לא רוצה את העקידה שלו, או שאדרבה, בגלל שהעקידה הביאה אותו לקרבת ה' גדולה כל כך הקב"ה רוצה לבדוק אותו עוד ויש לו נחת רוח מזה?"
דע לך יקירי! המשיך ראש הישיבה. אם באים עליך נסיונות גדולים אתה צריך לדעת שהקב"ה מרוצה מאד מהעבודה שלך! הוא רוצה את המאמץ שלך, זה חשוב בעיניו!!
לא כל אחד מקבל כאלו תשדורות ישירות משמים, לא כל אחד זוכה שריבון העולם מראה לו בחוש שהוא רוצה את המאמץ שלו. הוא רוצה לבחון כמה אתה רציני בדרך החדשה שלך, הוא רוצה שתראה לו שאתה מתכוון באמת… כמה שזה יותר קשה זה סימן שהוא יותר נהנה ממך.
גם כעת עיניו של אורי היו לחות מדמעות. אבל הפעם אלו היו דמעות אחרות. דמעות של התרגשות. הוא קלט שנסיון הוא מסר אלוקי. התמודדות היא שדר משמים. וזה שדר של אהבה וחיבור, של רצון וקרבה ולא חלילה להפך.
אורי עשה כברת דרך עצומה. בשנים ספורות הוא רכש ידע מספק בשביל להיכנס לאחת מהישיבות הטובות בארץ, משם הוא השתדך בשידוך נפלא וכאמור היום הוא מחשובי האברכים בכולל בו הוא לומד.
לאורי זה נכנס לעצמות… הלוואי שגם לנו… נסיונות וקשיים הם מסר של חיבור מקודשא בריך הוא ולא חלילה להפך.