מי שכבר מחתן ילדים מקבל את ספר המוסר הטוב ביותר… הוא מגיע לביטחון בקב"ה באופן מוחשי ואז הוא לומד את חובת הלבבות לגמרי אחרת.

הרב עמרם בינעט

בפרשתנו, פרשת 'חיי שרה' אנחנו לומדים על המושג של 'שידוכים', ועל נושא החתונה, כיצד הוקם ביתם של יצחק אבינו ורבקה אמנו, מה היו הפרמטרים שלפיהם הורה אברהם אבינו לעבדו אליעזר לבחור את הכלה המיועדת לבנו יצחק, כל נושא הסבלונות והנדוניה, כיסוי פני הכלה ועוד ועוד.

בספרים הקדושים כתוב ש'הקריאה מעוררת את הזמן והזמן דורש את תפקידו', וכשקוראים בתורה בנושאים אלו זה מעורר את העניין הזה, וזה זמן טוב להתפלל על מעוכבי השידוך שימצאו את זיווגם ההגון להם במהרה.

אנחנו גם רואים שהחלק הכי חשוב והעיקרי בכל הנושא של מציאת הזיווג המתאים טמון בכח התפילה, ולא בכדי אנו זוכים בפרשה זו ללמוד ש'יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתם של בנים', כי השיחה היא התפילה כמו שנאמר בפרשה 'ויצא יצחק לשוח בשדה' ואמרו חז"ל שתיקן אז את תפילת מנחה. ואם בשידוכים עסקינן הרי אנחנו יודעים שמותר לארס אישה אפילו בתשעה באב, בגלל החשש של 'שמא יקדמנו אחר' ואף על פי שארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים בת פלוני לפלוני, עדיין יש את החשש שמא יקדמנו אחר ברחמים…

ולמעשה, כי מי שכבר חיתן ילד או שניים יכול לכתוב ספר שלם מהניסים והנפלאות שליוו אותו, כשרואים בחוש שהכספים מגיעים ממקורות כל כך לא צפויים ולמרות שההוצאות הן בסכומים לא מבוטלים בכלל, בפועל אנשים מצליחים לעמוד בהן בדרכים פלאיות.

הרה"ק מבעלזא זיע"א היה אומר שמי שמחתן ילד ואינו קונה מלבוש נאה לעצמו כי הוא חס על כספו, צוחקים עליו בשמים, כי שערי השפע נפתחים. זה כמו אדם שהיה בתקופה שבה ירד מן לבני ישראל, וחושש לקחת 'עמר' שלם לגולגולת, וכי על ידי שלא תיקח ישאר לך יותר למחר? כל אחד מקבל את שלו במידה ובמשורה, וזה מספיק לו לכל צרכו בדיוק.

נכנסתי לפני החתונה של בני בכורי, לכ"ק מרן אדמו"ר מוישניץ בית שמש והוא אמר לי שכשהוא חיתן את בתו הראשונה, היה מישהו שמיוזמתו החליט לקחת על עצמו את כל הוצאות החתונה העיקריות. לקראת חתונת הבת השניה, אותו אחד כנראה בחר שלא לממן את הוצאות הפעם, והנה הגיע מישהו אחר בלי שביקשו ממנו, והתנדב לממן את כל הוצאות החתונה. אצל הבת השלישית השניים הראשונים לא נטלו חלק במימון והגיע מישהו שלישי: "בכל חתונה הגיע הכסף ממקור שונה לחלוטין", אמר לי הרבי, "וזה כדי ללמד אותנו שלא נסמוך על אף אחד, המקור להכל זה הקב"ה בכבודו ובעצמו וכל פעם הוא בוחר בשליח אחר כדי לעשות את רצונו".

למעשה כל אחד מאתנו שייקח פנקס וירשום את המקורות לכל הכספים ששימשו אותו לחתונת בנו הראשון, בין אם זה גמ"חים, או מענקים כאלו ואחרים, דודים עשירים שמשתתפים בהוצאות וכו' או פשוט חסכונות שצבר במשך שנים – ולאחר מכן יעשה את אותו הדבר אצל ילדו השני והשלישי, יגלה בלי שום ספק שבכל פעם המקורות הם שונים, אבל השורה התחתונה היא אותה השורה: החתונה יצאה לפועל, בשעה טובה ב"ה.

מקור לא צפוי

כך למשל, ביום שישי נכנסתי לרגע לחדר מחשבים כדי להדפיס איזה מסמך, יושב שם חבר שלי באחד המחשבים ואומר לי "בוא תראה…". בחשבון הבנק שלו נרשמה הפקדה טרייה של 20 אלף שקלים.

הוא סיפר לי שיש איזה יהודי שידוע כבעל צדקה גדול, ולפני כל חתונה של הילדים הקודמים שלו הוא נכנס לאותו יהודי וביקש עזרה. הנדיב הגדול לא התרשם במיוחד ולא נתן לו כלום.

"הפעם באתי אליו בלי שום ציפיות", הוא מספר, "הבנתי שהוא לא עומד לתת לי מי יודע מה, באתי רק לעשות השתדלות. אני מחתן ילד, אני צריך עזרה, מי שרוצה לזכות במצווה שיזכה…

"הוא אמר לי שהוא יפקיד לי 'משהו' לחשבון הבנק, ואני ציפיתי לכמה מאות שקלים לכל היותר… עכשיו אני פותח את המחשב, נכנס לחשבון הבנק שלי ומוצא מענק של 20 אלף שקלים!!! ללמדך שלפעמים הישועה באה דווקא מהכיוון הכי פחות צפוי…".

הלוואה מהסיפורים

גם בדידי הווא עובדא שלפני חתונת בני בכורי, הייתי מאוד מודאג איך אני אצליח לעמוד בהוצאות וטיכסתי כל מיני עצות, עד שלבסוף החלטתי שאני נותן לקב"ה לנהל לי את העניינים. אני עשיתי מה שצריכים לעשות בגדר חובת ההשתדלות, ומכאן ואילך הקב"ה יעשה מה שצריך…

חודש לפני החתונה התקשר אלי חבר טוב ואמר לי שיש לו סכום של כמה עשרות אלפי שקלים שהוא יכול להלוות לי אם אני צריך…

הייתי המום. קראתי על כאלו מקרים בספרים של 'מחניים' לא חשבתי שזה קורה באמת, שמישהו מתקשר אליך ומציע לך הלוואה בלי שביקשת???

אבל אמרתי לו, שאני מאוד חושש. אני לא רגיל להלוות כספים, ולגלגל סכום כזה גדול, זה מלחיץ אותי.

"אני סמכתי עד עכשיו על הקב"ה", אמרתי לו, "אני אסמוך עליו גם עכשיו. לא אקח את ההלוואה…".

אחרי שבועיים הוא שוב התקשר, "אתה בטוח שאתה לא צריך הלוואה???", ואני עניתי לו את אותה התשובה.

שבוע לפני החתונה הוא דפק בדלת ביתי ונתן לי סכום של עשרת אלפי שקלים כהשתתפות בהוצאות החתונה… "זאת לא הלוואה", הוא אמר לי, "זאת המתנה שלי לזוג הצעיר… להוצאות החתונה". והוא לא היה היחיד…

לפני כמה ימים נכנסתי לבית הכנסת וראיתי אברך צעיר יחסית, כשהוא יושב והוגה ב'שער הביטחון' של 'חובת הלבבות'.

אמרתי לו בדרך צחות: ידידי, אני שמח מאוד שהתחלת ללמוד בשער הביטחון בחובת הלבבות, אבל רק אחרי שתתחיל לחתן ילדים אתה תבין באמת ותרגיש את מה שכתוב כאן… מי שכבר מחתן ילדים מקבל את ספר המוסר הטוב ביותר… הוא מגיע לביטחון בקב"ה באופן מוחשי ואז הוא לומד את חובת הלבבות לגמרי אחרת. כשמחתנים ילדים, אנחנו חיים בתוך 'שער הביטחון'. זה הופך לחלק מהחיים שלנו…

(מתוך מאמר נרחב שפורסם בגליון 'לקראת שבת' חיי שרה תשפ"ג)