מעשה נפלא שחוויתי אישית על כוחה של תפילה
מעשה נפלא שחוויתי אישית על כוחה של תפילה, ערב אחד נכנסתי אל ביתו של סבא זצ"ל, סבא היה כבר בן כשבעים. אור היה על פניו, ובזעקה אילמת הוא זעק, 'כן, זוהי כוחה של תפילה', על שום מה, זעק סבא כך, הסכיתו ושמעו, מעשה שהיה כך היה.
בצפון בני ברק, מתקיים זה עשרות שנים מנין לתפילת שחרים עם הנץ החמה, מטבע הדברים רוב משתתפי המנין הקבועים הינם אנשים מבוגרים יחסית בני 60+, וביניהם אם לא המבוגר שבהם, היה יהודי ת"ח, שחיכה עדיין לזיווגו, רבי משה שמו, רבי משה שיחיה, התפלל במנין כמו יתר המשתתפים בקביעות ובהתמדה, ופעם בשנה ביום היארצייט של אביו היה ניגש לעמוד התפילה ומשמש כחזן, ובסיום התפילה מגיש 'תיקון' מיני מזונות ומשקה, ועורך סיום מסכת לעילוי נשמת אביו.
וכך סיפר לי סבא: כל שנה בקביעות בעת אמירת ההדרן היה מתחנן ר' משה בדמעות בקול מתחנן ונשנק, את המילים 'וזכות כל התנאים והאמוראים יעמוד לי ולזרעי שלא תמוש התורה מפי זרעי מפי זרע זרעי' והיה אומר את המילים בהטעמה ורגש, ואנחנו, סיפר סבא, היינו מחייכים בעדינות, וחשבנו בליבנו הרי אנו כבר מחתנים נכדים, והוא מבוגר מאיתנו, על מה הוא מתפלל בתקווה חזקה כ"כ, והנה, סיים סבא בזעקה, היום נולדו לרבי משה שני בנים!, בגיל 72!, מי האמין שהוא ישא אשה, וק"ו בן בנו של ק"ו יולדו לו בנים, והפלא קרה יש לו שני בנים!, הלא אין זה אלא מכוח התפילה.
אכן באותה תקופה [התאומים הללו חגגו כבר יחד עם אביהם לאוי"ט את הכנסם לעול תורה ומצוות..] המקרה המרגש הזה דווח בכל העולם, אך העיקר לא דווח, בשום מקום לא דווח הסוד הנפלא של מה שעומד מאחורי הפלא הזה, שהאמת היא כי ר' משה זכה לילדיו מכח תפילת אמת שהיה מתפלל וחוזר ומתפלל ללא יאוש או לאות.
זוהי כוחה של תפילה, ולואי שננצלה.
אכן מנין מגיעים כוחות נפש להתפלל ושוב להתפלל כמאמר חז"ל התפלל ולא נענה יחזור ויתפלל?.
בהפטרת הפרשה מספר הנביא כי אשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע, אומרים חז"ל צעקה כמנין צעק"ה!, אשת עובדיה באה אל איש האלוקים, נציג האלוקים בעולם, הנביא אלישע, וצעקה על מצבה ומצב בניה, מאתיים, ושישים, וחמש, פעמים!, והיא הפסיקה רק כשהנביא נפנה אליה ואמר לה, מה יש לך בבית.
נשאלת השאלה איך היה בכוחה לצעוק ולהתחנן שוב ושוב, והרי אלישע לא עונה, וכנראה יש סיבה למה הוא לא עונה, כבר 264 פעמים צעקת, מה יועיל עוד, והתשובה היא פשוטה, אשת עובדיה באה אל בעלה והוא אמר לה מקברו לכי אל אלישע, היא יודעת בצורה ברורה וחדה, כי כאן טמונה ישועתה, ולכן היא לא הרפתה.
כן הוא הדבר, בתפילה לה', ועל אחת כמה וכמה, ומי יודע, אם לא האמונה הזו גופא בכוח התפילה, היא המושיעה, והמועילה שהתפילה תתקבל ברחמים.
כשעומד יהודי ומבקש בפעם המי יודע כמה את אותה בקשה, בעצם תפילתו כל כולו אומר, אני מאמין שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו. שהרי למה אני מבקש שוב ושוב, כי אני יודע שאין מען אחר לפנייתי, אין לי על מי להישען. רק עליך רבון כל העולמים.
(מתוך מאמר נרחב בגליון לקראת שבת)