"ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (כא, לג)
פרש רש"י: "על ידי אותו 'אשל' נקרא שמו של הקב"ה 'א-לוה' לכל העולם, לאחר שאוכלים ושותים אמר להם: ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם? משל מי שאמר והיה העולם אכלתם" (סוטה י.), עד כאן.
שח לי כ"ק האדמו"ר מקרעטשניף שליט"א, על אביו כ"ק הרבי מקרעטשניף זצוק"ל (כפר אתא – ירושלים), שכידוע היתה דרכו בקודש לקרב מאד בחורים נידחים, ובחצר קדשו הסתובבו תמיד מאותם בחורים כושלים, וזכו שם לקירוב רב, וגם לסעודות טובות מלאות כל טוב בשבתות ובחול, כנודע.
בזמנו, כשהתחיל במנהג זה, היה בכך ביזיון גדול בשבילו, ואמרו עליו שהוא הרבי של הנדחים, ושזו חסידות של 'נחשלים'… אך הוא לא שת לבו לכל זאת, והמשיך בעבודת קדשו ביתר שאת וביתר עוז.
לפלא גדול היה, שכעבור תקופה שהיו חוסים בצלו נהפך לבם לטובה, ונעשו עדינים ושקטים, מיושבים בדעתם ובריאים בנפשם. וכל אלו שהגיעו לחצרו לא נפלו בסופו של דבר, כי אם להפך: התחזקו בתורה ובחסידות, והקימו בתים בקדשה וטהרה לתפארת בית ישראל, כידוע.
בהזדמנות אחת – מספר בנו, כ"ק האדמו"ר שליט"א – שאלתי את אבי, כיצד הוא מצליח לחולל בנפשם מהפכה רבתי כזו? שהרי הם מגיעים אליו במדרגות ירודות ונחותות ביותר, והוא אוספם כמעט מן הרחוב, וכיצד התרוממו כל כך בתורה וביראת שמים, עד שנעשים ממש שיינע חסידישע יונגעלייט?
מתחילה לא רצה הרבי לענות, ובכל פעם שהוסיף בנו לשאול, התחמק ממנו בתירוצים שונים, שאין הוא יודע את הסיבה, וכיוצא בזה, אבל ככל שגדלה התופעה גדלה גם הפליאה, והוא הפציר מאד באביו שתורה היא וללמד הוא צריך: מה סוד קרוב אותם צעירי ישראל קדושים?
נענה הרבי הקדוש ואמר: "האמת שאיני עושה כמעט כלום בדבר, רק מהרגע שבאים בצל קורתי מחפש אני בכל אחד את מעלתו ואת סגולתו, שהרי לכל איש בישראל ישנה מעלה מיוחדת, ואף בהיותו בשאול תחתית חלילה, תמיד נתן למצוא בו סגולה יקרה ומאירה, ואינני מתייחס כלל כי אם לאותה מעלה, ומחשב בה הרבה, וכן במקור מחצב נשמתם, כמה נחשבים ואהובים הם למעלה; ומרעיף אני עליהם הרבה אהבת נפש וקרוב לב, וממילא מעצמם הם חוזרים ומתקרבים אל השכינה הקדושה…"
***
הרב הקדוש רבי שלמה מזויעהל, זכותו יגן עלינו היה ידוע כמכניס אורחים גדול. ביתו היה הפקר לכל, וכל צרוע ומסכן היה מוצא מפלט ומחסה בצלו, כשהוא עומד עליהם בעצמו לשרתם ולהיטיב עמהם בכל צרכיהם, ולהשיב נפשם באוכל למו. הוא לא חס על כבודו כלל, והיה מתרועע עם פשוטי העם העניים והקבצנים, ומשמח תמיד את לבם. כל כך הוא הפליג בעבודה זו, עד שגם בעלי חיים הולכי על ארבע היו מכירים ויודעים את טיב לבו הרחום ומשחרים אל פתח ביתו, והוא בכבודו ובעצמו היה מאכיל ומשקה אותם, ומקיים בנפשו: "ורחמיו על כל מעשיו" (תהלים קמה, ט), כדאיתא בפרק הפועלים (ב"מ פה:).
מסופר, שפעם אחת שאלו תלמיד חכם חשוב אחד, מדוע מתנהג הוא בצורה משנה כזו, ומשפיל את עצמו להתבזות כל כך? ולמה לא יכלכל דרכיו ומנהגיו כדרך כל הארץ, וכמנהג שאר 'רבי'ים' ואדמורי"ם הנוהגים שררה בגינוני מלכות ובעיטורי דרבנן, והרי כבר אמרו (בבא מציעא ל.) פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינו לפי כבודו!
ענה לעומתו הרבי הקדוש: "דע לך שישנם שני סוגי צדיקים, יש מנהיגים הצריכים להנהיג את ישראל ברמה, בשבט הנהגה מורם ונעלה, בענין שמצינו אצל רבנו הקדוש במסכת כתובות (קג:), כשנכנס בנו רבן גמליאל אצלו לפני פטירתו מסר לו סדרי נשיאות, אמר לו: בני, נהוג נשיאותך ברמים, זרוק מרה בתלמידים', עין שם.
אולם יש צדיק שהוא בבחינה אחרת, שעליו הכתוב מעיד (משלי י כה): 'צדיק יסוד עולם', דהינו: צדיק זה הוא היסוד ואבן הפינה של כל העולם, שהכל עומד עליו, כאשר רוצים להשתית יסוד לבנין גדול כל כך, יש להעמיק את החפירה עד מאד, כדי שיהיה היסוד איתן עמוק בשפלות הקרקע. לפיכך, זה הצדיק שהוא 'יסוד עולם', צריך להיות שפל ועניו עד מאד, שכולם דורכים עליו, ורק כך יעשה 'יסוד' ראוי לקיום העולם". ודברי פי חכם חן.
מה תבקש יהודי יקר?
אחד מגדולי הרבנים בירושלים ת"ו, כשהיתה זוגתו הרבנית מאושפזת בבית חולים לצורך רפואי מסוים, נצרך להיות עמה שם בשעות הבוקר, עד שתגיע אחת הבנות להחליפו. בשל כך אחר את מנינו הקבוע של 'ותיקין' לתפלת שחרית, והגיע בשעה מאוחרת לבית הכנסת "זכרון משה", שם התפלל במנין גדול ובמתינות, כדרכו בקודש.
והנה בהיותו שם בבית הכנסת, נכנס לפתע יהודי אחד שנראה רחוק מתורה ומצוות, ובידעו שזהו בית כנסת ציבורי גדול, שמתנהלים בו מנינים כל העת נכנס אליו, והחל להסתובב בין השטיבלך בחיפושים על השולחנות ועל המדפים וכו', ולית דמשגח בה. כל אחד היה עסוק בעניינים שלו. אבל הרב הצדיק, כראותו את האיש מחפש אנה ואנה, הבין מיד שכנראה יהודי זה מבקש זוג תפילין! הוא ניגש אליו בשמחה, ושאלו לאמר: "מה תבקש יהודי יקר?" היהודי שמח מאד על העזרה שהוצעה לו, וענה "תפילין".
על אתר חלץ הרב את התפילין של עצמו, ונתנן לו להתפלל בהן, והוסיף בסבר פנים יפות שיכול הוא להתפלל בנחת כדרכו, ואינו צריך למהר, כי אין הזמן דוחק… האיש שמח בתפילין אלו מאד, ונגש להתפלל בהן כראוי ובנחת, כשכל אותה העת ישב הרב מן הצד ספון בתורתו ובעבודתו, והמתין לו שיסיים.
בתוך כך העיר הרב ליושבים שם באותו שטיבל, שראו את האיש בחיפושיו והתעלמו ממנו, ודיבר עמהם מוסר, שהיו צריכים לתת אל לבם כשראוהו מסתובב ומחפש כאן ושם, שמא צריך הוא לתפילין, ויש לקרבו ולגשת אליו באהבה, ולא להתעלם ממנו לגמרי, הוא הוכיחם על כך שבזמננו התרגלנו להתעלם מצרכי חברינו, ומעדיפים להיסגר כל אחד עם עצמו…
היה זה בימים שלפני הפסח דאשתקד, והוא המתיק להם תוכחתו במשל נאה מעניני דיומא: הנה בימים הללו זקוקים ישראל להרבה מעות להוצאות החג המתקרב, הגע בעצמך, אילו היה בידך לתחוב אל תוך ידו של יהודי נצרך מעטפה ובה עשרת אלפים דולר לקמחא דפסחא הרי בודאי היה לבך מתרונן בגיל ובשמחה על המצוה הנעלית שזכית לקיים במתן עזרה גדולה ליהודי! ומדוע זה חושבים תמיד רק על כסף? לזכות יהודי במצות תפלין ולגמול עמו חסד, הרי זה עולה על כך פי כמה וכמה. הכסף הלא נגמר בשלב מסוים, אבל המצוה עומדת לדורי דורות ולנצח נצחים וכך היה מדבר עמהם עוד דברים של טעם, בצורך הגדול של קרוב לבבות ישראל לאביהם שבשמים.
בינתיים סיים האיש את תפלתו, והודה מאד לכבוד הרב על נדיבות לבו. הוא סיפר שהוא מגיע זה עתה מן הצפון. הוא יצא משם לפנות בוקר למשימה מסוימת, והגיע אחר כמה שעות לירושלים ואין עמו תפילין. הרב דבר עמו בחום ובסבר פנים יפות, והזמינו לביקור אצלו בביתו, ואף הוסיף שישמח עמו בכל פעם שיגיע לירושלים, האיש התרגש מאד מן הקרוב המיוחד הזה, ורשם לפניו את כתובתו של הרב, והבטיח שיבוא לבקר בעזרת השם. הוא כבר הספיק לשמע מן האנשים שם, שזכה להניח תפילין של אדם גדול מאד, מה שרבים וטובים לא זכו, באמרם שגם הם היו חפצים לזכות להניח תפילין אלו, ומוכנים לשלם על כך סכום גבוה.
סופו של דבר כתוצאה מאותו מעשה התקשר אותו יהודי עם הרב בקשר איתן ואמיץ, וכך סיבבה ההשגחה העליונה שמלבד עצם התפילין שנצרך להם, התקרבה נשמתו תחת כנפי השכינה, ומאז התקרב ביותר לתורה ולמצוות, ונקשרה נפשו עם הרב הצדיק ועם תורתו הגדולה.
[טיב המעשיות )