הרב ישראל ליוש
לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ… (יב א)
רבות נכתב במפרשים מדוע פירט לו הקב"ה בציווי ההליכה שעליו לצאת מהארץ, מהמולדת ומבית אביו, די אם היה אומר לו לצאת מארצו וללכת אל הארץ אשר יראה לו, הרי יציאה מהארץ כוללת גם יציאה מהמולדת ומבית האב.
גם סדר היציאות הפוך, כי ראשית אדם יוצא מבית אביו, לאחר מכן מהמולדת ורק לבסוף הוא יוצא מהארץ, מדוע אם כן כתבה התורה בסדר הזה?
הרמב"ן והכלי יקר מבארים, כ"א בדרכו, שכדי להקל לאברהם אבינו את הניסיון הזה, ציווה אותו הקב"ה מהקל אל הכבד. היציאה מהארץ היא הקלה ביותר, כי האדם פחות קשור לארץ הגדולה. אחריה באה היציאה מהמולדת, אליה האדם יותר מחובר, ולכן היציאה משם קשה יותר מהיציאה מהארץ, הרי הוא יותר קשור לאנשי המולדת שלו. והקשה ביותר היא היציאה מבית אביו, כי זו המסגרת האישית והמשפחתית של האדם.
מרן הגרי"ז מבריסק זי"ע מפרש שהקב"ה רצה לזכות את אברהם אבינו בשלוש מצוות נפרדות, יציאה מהארץ, יציאה מהמולדת ויציאה מהבית. אילו הוא היה מצווה אותו בסדר הנכון, מבית אביו, מהמולדת ומהארץ, היתה כאן מצוה אחת – לצאת מהארץ, ורק פירט את סדר הדברים, כיצד עושים זאת, ראשית יוצאים מהבית, לאחר מכן מהמולדת ולבסוף מהארץ, אבל כדי שהוא יזכה בשלוש מצוות נפרדות, הוא אמר לו א"ז בסדר הפוך, צא מהארץ, ובכל זאת אפילו שזה כולל גם יציאות מהמולדת ומבית אביו, יש כאן עוד מצוות, יציאה מהמולדת ויציאה מהבית.
נראה להעמיק קצת בדברי מרן הגרי"ז: שלושת המצוות הללו הן באמת שלוש מצוות נפרדות, כי ענין היציאה, אינו רק ענין טכני שלא יהיה במקום הזה, אלא הוא ענין תרבותי ורוחני, הקב"ה ציווה לאברהם אבינו לצאת מהתרבויות שהוא גדל עליהם, ובכל מקום יש תרבות נפרדת, ומכולם עליו להיפרד, מתרבות הארץ, מתרבות המולדת ומתרבות בית אביו, ועל כל יציאה הוא זוכה במצווה נפרדת, כי שלוש עבודות נפרדות הן.
♦♦♦
ה'נפרד מתרבויות' הגדול בדורנו ה"ה הרה"ג רבי אורי זוהר זצ"ל… והפרידה הזו היתה פרידה מוחלטת בגבורה עילאית, מתרבות עמוקה ולא פשוטה בכלל… מכל תרבות שרק היה דבוק בה הוא נפרד לחלוטין במאמצי על שלא פסקו, כפי עדותו, עד יומו האחרון, תרבות ארצו, תרבות מולדתו ותרבות בית אביו… עד שנסק אל על ונהיה 'בן תרבות' אמיתי שסוחף אחריו רבים וטובים שנפרדים בזכותו מתרבות הארץ ושבים לתרבות שמים…
לפנינו שני סיפורי גבורה ששמעתי ממי שזכה להיות החברותא של הגאון רבי אורי זוהר זצ"ל:
בלילות שבת היינו לומדים מדרש רבה. באחד הפעמים רבי אורי היה מאוד עייף, אחר שבוע מאומץ מאוד של פעילות קדושה להשיב בנים אל אביהם שבשמיים, ועיניו לא הקשיבו לרצונו ללמוד תורה והן נעצמו מידי פעם. כשהבחנתי בכך, ניסיתי להציע לרבי אורי שנפסיק ללמוד והוא יפרוש לישון. רבי אורי סירב בתוקף, הרים את רגליו באוויר, החזיק את המדרש בשתי ידיו מול עיניו והמשיך ללמוד בהתאמצות מרובה. גם תכסיס זה לא הועיל זמן רב, ושוב עיניו חישבו להיעצם, אך לא יהודי כמו רבי אורי שכבר שבר מידה או שניים ממידותיו, ייכנע לעייפות, הוא שוב סירב להצעתי לעצור את הלימוד המשותף, אף שאמרתי לו שגם אני כמותו עייף מאוד ומעדיף לעצור כאן…
"ארבעים שנה ישנתי… הגיע הזמן ללמוד… בוא נמשיך…" הוא הרים את רגליו יותר גבוה, הגביה את הספר גבוה יותר בשתי ידיו והתאמץ להמשיך לקרוא, עד שכבר כלו כל כוחותיו מעייפות ואז הפטיר בעליצות ובחביבות, כפי אפיו המתוק: "הוא חזק… אי אפשר עליו…" ונפרדנו בברכת שבת שלום…
♦♦♦
בהזדמנות אחרת, כשבאתי לביתו של רבי אורי, הוא שוחח בטלפון, כשלידו החברותא והספרים פתוחים. מתוכן השיחה הבנתי שהוא כבר ניהל את השיחה הזו אתמול, וכעת הדברים חוזרים על עצמם… "כבר אמרתי לך אתמול, גבירתי" – אמר רבי אורי לאשה מעבר לקו – "הנה לך מספרי טלפון של ארבעה פעילים מלב לאחים, אם אף אחד מהם לא עזר לך, תחזרי אלי ואני אכנס לענין באופן אישי"
האשה לא נרגעה ושוב טענה לרבי אורי: "אני הכנסתי את ילדיי לחינוך תורני ואני לא מרוצה…" והרב אורי חוזר בסבלנות מרובה על מספרי הטלפון ושמות הפעילים ועל הבטחתו להיכנס לענין באופן אישי אם הדברים לא יסתדרו, והאשה בשלה מתלוננת שוב ושוב, כאילו אינה שומעת כלל את הצעתו של רבי אורי, וכך הדבר חוזר על עצמו פעמים רבות, היא מתלוננת ורבי אורי מנסה להרגיע. סבלנותו פוקעת מעט ולאט, אך הוא מתגבר ומרגיע בפעם המי יודע כמה… בסוף, אחר פעמים רבות, רבי אורי אמר את דבריו בפעם האחרונה: "הנה מספרי הטלפון של ארבעה פעילים… ואם לא, אני אכנס לענין…" וטרק את הטלפון…
"עשיתי טוב?" – שאל אותנו רבי אורי – "מה אתם אומרים? הייתי צריך לעשות משהו אחר?
שנינו הרגענו אותו פה אחד: "מה היה לך לעשות, הרי אמרת לה עשרות פעמים שאתה מוכן להיכנס לענין, אם מישהו אחר לא יעזור לה, והיא לא הקשיבה… אם לא היית מנתק זה לא היה נגמר לעולם…"
נראה שרבי אורי נרגע, הוא חזר ללמוד עם החברותא והציעו לי להצטרף… כעבור כמה דקות, אנחנו מבחינים שרבי אורי שם את ידו על פיו וממלמל משהו ושוב חוזר ללמוד… עברו עוד כמה דקות, רבי אורי נגש לטלפון, מחייג למספר האחרון, לאשה המדוברת וחוזר שוב בנחת: "גבירתי כפי שאמרתי לך תתקשרי לאחד מארבעת הפעילים הללו, ואם הם לא יעזרו לך, תחזרי אלי ואני אשתדל לעזור לך" וכפי שאתם מבינים, היא שוב פתחה במונולוג המוכר: "אני רשמתי את הבן שלי לחינוך תורני והמצב שם…" רבי אורי שמע אותה בנינוחות עד שסיימה את דבריה, ורק אז ניתק את הטלפון בעדינות… ושבנו ללמוד.
כשסיימנו את הלימוד, פנה אליו החברותא: "תורה היא וללמוד אני צריך… ר' אורי מה קרה כאן? מה מלמלת שם? למה התקשרת שוב אחרי שהרגענו אותך ולכאורה נרגעת שעשית הכל בסדר…? אנחנו באמת רוצים להבין וללמוד…!"
"הביטו, אתם מכירים את הרב אורי זוהר מס' 1 ההוא מהעיתונים, המחזיר בתשובה… מראשי לב לאחים… איש חשוב… אני מכיר את אורי זוהר מס' 2 זה שארבעים שנה עשה מה שהוא רוצה, התנהג איך שבא לו, עכשיו אני כמו שומר בגן חיות, מנסה קצת לשמור על אורי זוהר 2 שלא יעשה מה שבא לו, שיתנהג כמו בנאדם, אני מנסה כבר הרבה זמן לאלף אותו, שלא יתנהג כמו חיה… לפעמים אני מצליח יותר ולפעמים אני מצליח פחות… כולם חושבים שהיצר הרע זה כמו עטלף שחור שבא מבחוץ ומתיישב על הלב, זה לא נכון! היצר הרע הוא אנחנו עצמנו בדמות אחרת… לאורי זוהר 1 יש אורי זוהר 2 ועליו אני שומר…
בסיפור הזה עם האשה, פתאום קפץ לו האורי זוהר 2 וטרק את הטלפון בכעס, בעצבים, הוא השתחרר מהשמירה שלי, כשלתי באילוף… אני שואל אתכם: האם ה'חפץ חיים' וה'חזון איש' גם היו מתנהגים כך?!
אתם יודעים מה מלמלתי…?! התפללתי לקב"ה שיאיר את עיני ואבין האם התנהגתי נכון? מה עלי לעשות? וכעבור כמה דקות ה' האיר את עיני והבנתי שבאמת לא התנהגתי נכון… הרי אם גם איתי היו הרבנים שלי מתנהגים בחוסר סבלנות כשחזרתי בתשובה, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי, גם אני הרי שיגעתי אותם, והם היו סבלניים ואנושיים… לכן החלטתי לתפוס חזק את אורי זוהר 2 ולאלץ אותו להתנהג כמו בנאדם, לא נתתי לו לברוח ממני, אני הרי שומר בגן חיות… תפסתי אותו, והוא התקשר כמו בנאדם ודיבר עם האשה כמו שצריך, ורק אחר כך הניח את השפופרת בעדינות… הפעם הצלחתי עליו, חינכתי אותו…"