עשיית חסד כנגד השכל – מביאה ניסים
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ (יד, כג)
בפרשתנו התורה מספרת על מלחמת העולם הראשונה. מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים. ב"ספר הישר" מובא שצבא ארבעת המלכים מנה מיליון ושמונה מאות אלף חיילים. צבא החמישה מנה, מסתבר, מספר גבוה יותר.
אברהם יוצא להילחם נגד המלכים עם שלוש מאות ושמונה-עשר חניכים, לפי פירוש אחד ברש"י, או עם אליעזר לבד לפי פירוש אחר, כדי להציל אדם אחד: את לוט בן אחיו, וזוכה לניסים גלויים. כל גרגיר עפר הפך לטיל מונחה… כל קש הפך לחץ שעף למרחקים.
מלך סדום זוכה לנס אישי בזכותו של אברהם, שמציל אותו מבאר החמר שלתוכו נבלע בלי יכולת להיחלץ. לא נותרה לו ברירה, לכופר הזה, אלא להודות גם בנס של אברהם אבינו שניצל מהאש של אור כשדים. הוא הבין שאם הקב"ה הציל אותו מטביעה בזכותו של אברהם, קל וחומר שיציל את אברהם בעצמו.
והנה, כשמלך סדום רוצה לשלם לאברהם את שכרו, אברהם מסרב, ואומר: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ".
יש להבין, למה אברהם לא רצה ליטול את הכסף מידיו של מלך סדום, לכאורה היה עליו ליטול אותו משתי סיבות:
א. כדי שהכסף לא יישאר בידיו של מלך סדום, וימשיכו להשתמש בו לחוקי סדום. כדי למעט את האכזריות והרשעות בעולם היה עדיף, לכאורה, להוציא מידיו את הכסף.
ב. אברהם לא היה משתמש בכסף לצרכיו האישיים. הוא היה משתמש בו להקמת בתי תבשיל ותמחוי, להקמת סמינרים להפצת האמונה, מדרשות לבעלי תשובה, וכיוצא בזה.
רבי אברהם דב אויערבך משיב על כך תשובה נפלאה: אם אברהם היה נוטל כסף מידיו של מלך סדום ובונה באמצעותו בתים לתורה ולחסד, היו העולם אומרים: למה זכו שני אנשים לנצח מיליון ושמונה מאות אלף חיילים גיבורים? משום שכוונתם הייתה לשם שמים: להוציא את הכסף מידם של הרשעים ולהשתמש בו למטרות קדושות ונעלות.
בא אברהם ולימד אותנו: הסיבה לניסים היא מדה כנגד מדה. לא יצאתי למלחמה בשביל כסף. יצאתי כדי לעשות חסד עם איש אחד! חסד עם איש אחד הוא גם עולם ומלואו! ועוד עם מי עשיתי חסד? עם מי שאולי מצד השכל לא היה צריך לעשות אתו חסד, לאחר שהסיע את עצמו מקדמונו של עולם ואמר אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו. כשאדם עושה חסד נגד השכל – הקב"ה משנה ומשדד את כל מערכות הטבע למענו, ועושה לו ניסים גלויים.
(רבי גואל אלקריף שליט"א- שש באמרתך בראשית)