אותה עצה מפורסמת שהנביא ישעיה נותן לנו: "לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" מתפרשת על ידי השפת אמת כמרמזת על חג הסוכות: לך עמי בא בחדריך – מה הם החדרים של עם ישראל? הסוכות! הסוכות הם אלו שמגינים ושומרים על אם ישראל.
השם ישמור אותנו, אבל הנה רק יצאנו מהסוכות, חזרנו לבתים, והנה אל תוך הבתים הגיעה פגיעתם הרעה של המחבלים.
אנשים נשים וטף היו בבתיהם, סגורים, ישנו בשלווה, והמחבלים פרצו אל תוך הבתים, עקרו את הדלתות.
הבית, המקום המוגן ביותר, מבצרו של האדם, נפרץ לחלוטין. הבתים הושמדו. נשרפו, ואנשים נהרגו, נפצעו, נלקחו בשבי.
זה דבר מופלא. כשהיינו בסוכות, בחוץ, בקירות מעץ, הסוכה שמרה עלינו. נכנסנו לבתים, וראו מה אירע.
אולי זה מלמד על הצורך להשאר בסוכה.
לא הכוונה כמובן כפשוטו אלא רעיונית.
עלינו להשאר בסוכה, ברעיון של הסוכה, בהבנה של הסוכה.
מבואר בספר מנורת המאור שהמהות של סוכה זה לדעת שהבית לא שומר עליו.
"באה מצות סוכה זאת ללמדנו שלא ישים אדם בטחונו בגובה ביתו וחזוקו ותקונו הטוב, ואף כי יהיה מלא מכל טוב ואל יבטח בסיוע שום אדם אף על פי שיהא אדון הארץ ומושל בה, אבל ישים בטחונו במי שאמר והיה העולם כי לו לבדו היכולת והאמונה".
והוא ממשיך ואומר
"באה מצוה זו להעיר ולהזכיר כי בסוכות הושיב השם יתברך את בני ישראל במדבר ושמרם מן החורף והקרח והצינה והגשמים והחום בלי בית ותקרה, ובזה יראו כי בכל דור ודור שומרם בוראם בלי בית וחומה דלתים ובריח".
אומר רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש:
אדם צריך להישאר בסוכה – גם אחרי סוכות,
לא במבנה של הסוכה – אלא בהבנה של הסוכה.
לדעת שלא כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה, לא הבית שלו הוא שישמור עליו, ככל שזה יהיה חזק ומבוצר,
רק הקב"ה הוא זה שישמור עלינו מכל צרה וצוקה ויגן עלינו מאויבינו.