סיפר הגה"צ רבי יעקב גלינסקי זצ"ל: בשעתו נקלע בחור מקבוץ 'עין שמר' של 'השומר הצעיר' לבני ברק. שוטט בעיר, והגיע לישיבת פוניבז'. תמה לראות מאות בחורים בני גילו שוקדים על תלמודם בריתחא דאוריתא. "במה אתם עוסקים?" שאל. ענו לו: "בסוגיות התלמוד". לא ידע מהו תלמוד, ולא מהי סוגיא. אמרו לו: "בוא ותחוה שעה של לימוד". הציעו לו כיפה והתאימו לו חברותא. אורו עיניו, ונשאר בישיבה! קיבל עול תורה ומצוות, והיה לבן תורה.
יום אחד נקראתי לביתו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל. סיפר שהקבוץ אינו משחרר את ניירותיו של הבחור, ויזדקק לתעודת זהוי לדחית גיוסו לצבא. ביקש שאסע עמו לחיפה ואסדיר זאת במשרדי הרשויות. הם יערימו קשיים, אבל נובהרדוקער מסתדר בכל מקום…
נסענו צפונה ברכבת, ובתחנת 'בית יהושע' עלה קיבוצניק שהכיר את הבחור, שנראה עכשיו כבן ישיבה לכל דבר. נדהם, וקרא: "מה אתך, עברת את הנחשלים הנבערים האלה? כלום אינך יודע שחסר להם בורג בראש, מה אתה עושה שם?!"
נדרכתי. הבנתי שעומדת להתחולל כאן מלחמת תרבות, ומה הבחור הזה – בסך הכל כמה שבועות בישיבה – יידע לענות? אולי משום כך נשלחתי אתו, שאענה במקומו? ואז שמעתי שהבחור עונה: "עזוב, דוד. הנח לי להיות מטומטם כמו ה'חזון איש', ואתה תשאר פיקח כמו יוסקה"… הלה נבוך בעליל, גרר רגלים ועבר לקרון הסמוך.
שאלתי: מי זה יוסקה? וענה: "אה, הוא מחלק את התערובת לתרנגולים". ואז הבנתי, שכך צריך לענות…
(והגדת, הובא בגיליון אגעדאנק וארא תשע"ט)