הרב יקותיאל יהודה גנזל
הנה-הנה, קרוב הוא אותו היום. יום בו יכה בנו ריח הגאולה בשיכרון חושים. יום בו יושבו ההדורים וישובו בנים אל חיק אביהם שבשמים. יום אשר יפציע אליהו הנביא, והוא מיד יתחיל לזעזע אמות סיפים ולשנות סדרי עולם. ולאחר מכן נזכה לביאתו של מלך המשיח.
ואז, בבוא מלך המשיח, ייערך מסע הנקמה הגדול.
גילויי גאולה ונקמה מופלאים, אנו מוצאים בכתביו של רבנו האברבנאל אשר בביאורו הארוך על דברי הנביאים, מבאר באריכות ובגילוי עילאי את אשר יקרה בעת אשר יבוא ריבון העולמים לנקום נקמת דם בניו השפוך, מאת הגויים. כאשר ידין בגויים מלא גוויות.
וכך מגלה האברבנאל האלוקי: נוראית תהיה נקמת ה' בגויים ביום ההוא, יום בוער כתנור. הנקמה תתפרש על מגוון דרכים ומהלכים שמטרת כולן אחת היא – להשמיד, להרוג ולאבד כל צר ומשטין שהיצר לבני ישראל.
לנקום את הנקמה הגדולה ברשעי אומות העולם אשר שלחו יד ביהודים להומם ולאבדם. באותה שעה ישסה הקב"ה את האומות אלו באלו – אדום וישמעאל יילחמו זה בזה. ערבים יפוצצו את העולם המערבי ומערביים יטבחו בבני ישמעאל. איש ירצח את השני. אומות שלמות תכלינה אלה את אלה. חרב אדום תבוא בלב ישמעאל ופגיוני הישמעאלים יקצרו בתוך ההמון האדומי.
זה יהיה חלק אחד מהנקמה האלוקית – נקמה מתוך מהומה גדולה ומתוך מלחמה שיש בה טבח. וכלשונו של האברבנאל: "בחרבם עצמם, אלו עם אלו, אדום וישמעאל. מכת חרג והרג ואבדן, עצום מאד – לא היה כמוהו מימי עולם!"
באותה שעה יתקבצו הגויים והאומות לעלות אל ארץ ישראל ולנסות לכבוש אותה – הם, המורגלים ברדיפת יהודים אנטישמית מדורי דורות, ימשיכו לנסות להפיק את זממם.
אספסוף של אומות ורשעים ינסו לעלות לציון ברומח ופצצה; אולם הקב"ה ישלח בהם את נקמתו הבוערת: דם. ואש. ותימרות עשן – – – איש ידביק את רעהו במגיפה רבתית תשתולל בקרבם, והנגיף יהרוג וימית רבים כל-כך. אנשים יפלו כמו זבובים.
ולא רק מגיפה –
אש וגופרית ינחתו עליהם מן השמים.
ארובות השמים יריקו אש אלוקית שורפת ומכלה שתעשה בהם שמות ותהפוך אותם לאפר כבשן המושלך כדומן על פני האדמה.
וגם רוחו זלעפות, הוריקנים מבעיתים, ישתוללו בקרבם ללא רחם. כל ההמון המוסת והפרוע – יהפוך ליקום שלם של פגרים מתים, מי בטבח ומי בחרב, מי באש ומי בגופרית, מי בדבר ומי ברוח.
לי נקם ושילם! מחץ ראש על ארץ רבה! א-ל נקמות הופיע!
יהיו אמנם מבני האומות אשר יינצלו. הלה הם אלה שלא הרעו לבני ישראל בשנות הגלות, ואשר תיכף עם בוא יום ה' הם ייכנעו באמונה ובהכנעה לבורא העולם ולבניו אהוביו.
במדרש מובא שהללו ישרתו אותנו כעבדים וכשפחות. אולם לא לכל אומה ואומה תינתן הפריבילגיה הזאת. לבני אדום ובני עמלק, אלה שהסיתו ורצחו ביותר את עם בני ישראל, לא ייפתח שום פתח של תקווה.
במקום אחר, מתאר האברבנאל את השמחה הרבתית שתשרור בקרב בני ישראל. העם היהודי שגוו כבר שפוף מרוב מגלבי הגלות, יזדקף ברגע אחד, יתהלך קוממיות, ויצהל גם ישמח למראה הנקמה הגדולה שינקום ה' בגויים. כמאמר הכתוב: "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו ייקום, ונקם ישיב לצריו!"
באותה שעה יפנה הקב"ה אל האומות הרשעות ויגיד להם בקול גדול: "עד הנה אתם גרמתם לזעקת ובכיית עם ישראל שעלתה ללא הרף השמיימה. לכל אורך הגלות עלו אליי עוד זעקות שבר ועוד דמעות וצווחות של בניי שהיו מעונים תחת ידיכם.
"וכעת יתהפך הגלגל – כעת אשמע את קול מצהלות בני ישראל ואת פרצי הרנן והזמרה שלהם, כאשר אנקום בכם את הנקמה הגדולה, לעיניהם!"
באותה שעה – כותב האברבנאל במקום נוסף – יכבה הקב"ה את השמש ואת הירח ואת כל הכוכבים וגלגל המזלות, בהם נאחזים שרי האומות. תהיה זו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה. ועל כך אנו מתחננים: קרב יום, אשר הוא לא יום ולא לילה!
ולא עוד, אלא שהוא מציין, האברבנאל, שאותה נקמה היא חלק עיקרי ומרכזי, תנאי מתנאי הגאולה. ובלשונו הזך: "מתנאי הגאולה האמיתית, הוא הנקמה בכל האומות הצרים אותם. כמה שנאמר: לי נקם ושילם, אשיב נקם לצרי, אשכיר חצי מדם. כי דם עבדיו ייקום ונקם ישיב לצריו!"
('המבשר' ה' מרחשון, יום ו' ערש"ק פרשת נח תשפ"ד)