הגר"ש פינקוס זצ"ל – הנחיות במצב מלחמה
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון
אדם אחד ביקש לדעת את דעתי על המצב הבטחוני המסתבך בארץ ישראל [א"ה: היה זה בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה], וכמו"כ מהי העצה המעשית בשעות קשות אלו.
עלינו לדעת, כי צו השעה כעת הוא: לא לדעת! לא להתעניין! אלא להכניס את הראש לתוך הגמרא. לא לדעת מה אמר נשיא ארצות הברית, מה אמר מנהיג הפלשתינים ומה אמר ראש הממשלה.
מדוע אדם מטבעו משתוקק להאזין לחדשות ולקרוא עיתונים? התשובה היא: הידיעה נותנת לאדם תחושה של שליטה, כשאנשים יודעים מה שקורה, הם מרגישים שיש להם שליטה על המלחמה.
אך הקב"ה אומר: אם רוצים אתם לעשות את המלחמה בעצמכם – תעשו. אם אתם רוצים שאני אעשה את המלחמה, הרי ש"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" – עליכם מוטל לומר תהלים ולהתפלל, אבל לא להתעניין יותר מידי בנעשה מסביב.
גם אני באופן אישי הייתי מתעניין לפעמים בחדשות. אבל כשהתחיל להיות מצב רציני, הפסקתי לקרוא עיתון! לא בגלל רוחניות, אלא פשוט אני אבא של ילדים, אני מפחד. אינני מעוניין לנהל את המלחמה בעצמי. אני מבקש מהקב"ה: רבש"ע, תנהל אתה את המלחמה". ואם כך, אין ברירה אלא "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" – עלינו להפסיק לדבר כ"כ הרבה על המלחמה. כי אותו רגע שמנתקים אנו את עצמנו מבית המקדש שלנו, מהסייעתא־דשמיא שלנו, חיים בעולם הגדול ושומעים על המלחמה מכלי התקשורת, ההפסד הוא עצום, בכמה מובנים:
ראשית, מפסידים אנו את היופי של המלחמה. כתוב "וישמע יתרו". מהיכן הוא שמע? מהרדיו… לכן כשלבסוף הגיע יתרו למשה רבינו הוא אמר: "עתה ידעתי" – עכשיו אני יודע, כי כששמעתי מהרדיו לא יכולתי לבחון מה שנעשה לישראל בעת שיצאו ממצרים. השמועה אמרה שהיתה רוח קדים עזה, היתה סערה וסופה ופתאום הים נבקע… נו, קורה!… אבל עתה ששמע ממשה רבינו "את כל התלאה אשר מצאתם בדרך" – הוא הכיר את האמת והתגלתה לפניו תמונה שונה לחלוטין.
רבותי, בתקופה זו זוכים אנו לנסים ונפלאות שלא היו כמותם שנים רבות! עמ"י כולו נתון בסכנה נוראה. מה עושה קוב"ה? שולח לנו גוים שילחמו את מלחמתנו. הקב"ה אומר: "אל תלכו לשם, אשלח את הכושים מאמריקה להילחם במקומכם"… "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" – תנו לי להילחם. אתם תחרישון. זוהי נשיקה מהקב"ה, ייחוד עם השכינה הק'.
במלחמה צריכים הרבה תפילה, יראת שמים. אבל הדבר החשוב ביותר הוא הדורון, יחוד עם הקב"ה. וכל דבר אחר מפריע ליחוד. גם אם זה לא ע"ז, גילוי עריות ושפיכות דמים – גם אם הכל לפי ההלכה, עדיין זה לא "יחוד", דק תורה בלי שום תערובת – זהו יחוד.
עלינו לשים לנגד עינינו את דברי הרמב"ם כיצד נלחמים – "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה… ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה" (הל' מלכים פ"ז הט"ו).
הצלחה של מלחמה היא התרכזות במטרה העומדת לנגד העינים. מעולם לא נראה 'טנקיסט' מחזיק עיתון ביד… ואם הוא עושה כן, סימן שזו לא עת מלחמה…
עלינו "לפנות את לבנו מכל דבר – למלחמה". לומר לקב"ה: רבש"ע אני שלך וכל אשר לי שלך – על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך". לא מעניין אותנו שום דבר מכל הקורה בעולם! אנחנו "כגמול עלי אמו". אנו נמצאים בידים חובקות של מישהו שאפשר לסמוך עליו בכל מצב ורק הוא מעניין אותנו, אותו אנו אוהבים ואתו אנו מתעסקים!