עיקר וטפל באכילת מזונות עם משקה
- השורה מיני מזונות במשקה – אם כוונתו לשֵׁם אכילה בלבד, והמשקה נועד רק להטעים את המאכל, יברך על המאכל בלבד.
- מרק שמעורבים בו מיני דגן – יאכל תחילה מעט מהמרק ויברך עליו 'שהכל', ולאחר מכן יאכל ממיני הדגן ויברך 'מזונות'. ויש אומרים שעדיף לברך על דבר אחר 'שהכל' ולפטור בכך את המרק.
- האוכל 'דגני בוקר', שברכתם 'מזונות', המעורבים בחלב, אם עֵרב בהם רק מעט חלב במטרה להטעים את הדגנים, או לשֵׁם ריכוכם – נטפל החלב למיני הדגן ואינו מברך אלא על הדגנים.
בצק מבושל או מטוגן
- בצק שבוּשל במים או טוּגן בשמן – יש אומרים, שנחשב כתבשיל; ויש אומרים, שכל בצק שלאחר גמר הכנתו למאכל יש לו 'תואר לחם', דינו כ'פת', או כ'פת הבאה בכיסנין'. וירא שמים יחמיר, ואם מדובר במאכל העשוי מקמח ומים, או שאוכל ממנו בכמות של 'קביעות סעודה', יאכלנו רק בתוך סעודת פת; ואם מדובר במאכל המשמש כקינוח וכדומה, יש לכוון לפוטרו בברכת 'המוציא'.
- בלילה נוזלית – כגון הבלילה המשמשת להכנת חביתיות ל'בלינצ'ס', או להכנת חביתיות עבות, המכוּנות 'פנקייקס' – אינה נחשבת כ'פת' לאחר בישולהּ או טיגונהּ.
- בצק מקמח ומים אשר טוגן בכמות רבה של שמן, עד שטעם השמן ניכר היטב במאכל – נחלקו הפוסקים אם לדעה שהוא נחשב כ'פת' – דינו כפת ממש, דהיינו כְּלֶחֶם, או כ'פת הבאה בכיסנין'.
- קוגל אטריות – נחלקו הפוסקים אם ברכתו 'מזונות' אף כשאוכלים ממנו בכמות של 'קביעות סעודה', או שאם אוכל ממנו כמות כזו ברכתו 'המוציא', או שמא ברכתו המוציא בכל מקרה.
ברכתם של מאפים שונים
- מאפה העשוי מקמח ומים, וממולא בבשר, דגים, וכדומה: אם הוא מיועד לסעודה ולשובע כְּלחם – ברכתו 'המוציא'; ואם ניכר עליו כי אינו מיועד לסעודה, ברכתו 'מזונות'.
- פיצה – יש אומרים שבמקום שנהוג לאוכלהּ בתור סעודה, ברכתה 'המוציא'; ויש אומרים שאם המים שבהּ מהווים מיעוט לעומת יתר מרכיבי הבצק, אין ברכתה המוציא אלא כשהאוכֵל עצמו אוכלהּ כסעודה.
- לחמניות 'מזונות' – יש אומרים שברכתן 'המוציא'; ויש אומרים שהדבר ספק, ואין לברך עליהן מזונות, ואין לברך עליהן המוציא אלא בתוך סעודה, או באכילת כמוּת של 'קביעות סעודה'.
שיתוף אחרים בסעודה
- מי שהריח ריח מאכל והוא מתאווה לו, ואינו יכול להשיגו, יזהר מאוד מבליעת הרוק המצטבר בפיו מחמת תאוותו, מפני שהדבר עלול להביאו לידי היזק ואף לסכנה, אלא יוציא את הרוק מפיו.
- מי שיש בביתו משרת המגיש לפניו את האוכל, צריך להקפיד לתת לו לאכול לפחות מעט מכל מאכל שריחו גורם להִתאוות לאכילתו, כדי שלא יבוא לידי סכנה.
הלכות שונות
- אדם שאינו שומר תורה ומצוות ואינו נוטל ידים לפני אכילתו – אסור לתת לו לחם לאכילה, משום שמכשילו באכילה ללא נטילת ידים, ועובר באיסור "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל".
- החייב בברכת 'על המחיה', 'על הגפן', או 'על העץ' על תמרים, וטעה ובירך ברכת המזון, יצא ידי חובתו. והחייב בברכת המזון, וטעה ובירך על המחיה, חייב לשוב ולברך ברכת המזון.