יוחנן וסרמן
מה נכבד היום, יום ב' דראש חודש חשוון תשפ"ד, היום בו יוצאת לאור עולם תוכנית הלימוד 'עמוד היומי'.
100 שנה ועוד חודש אחרי שיצאה לדרך תוכנית 'הדף היומי', וסללה את הדרך למאות תוכניות לימוד שונות של לימוד בהספקים שונים לפי סדר לימוד קבוע, מגיע עוד משהו חדש ומוצלח
בעוד 15 שנים מהיום, בשנת תשצ"ט, יחגוג עם ישראל ברוב שמחה והתרגשות את הסיום הראשון בהיסטוריה שבמסגרתו למדו אלפים רבים את הש"ס כולו, מי בתוספת על לימודיו ומי בתוספת עיון.
ישנו ווארט על הפיוט 'שישו ושמחו בשמחת תורה'.
רבינו הגר"א מבאר את ההבדל בין 'ששון' לבין 'שמחה', ומסביר שכשאדם מתחיל לבנות בית הוא מתמלא בששון, הוא שש ושמח לבנות לעצמו את הבית שכל כך נכסף והשתוקק לבנות.
אבל כשהוא מסיים את הבנייה ונהנה מהיצירה המושלמת, או אז מגיע שלב השמחה.
הששון הוא על תחילת העניין והשמחה היא על הסיום.
כשאנו שרים 'שישו ושמחו' אנחנו מזמרים על שני עניים שנים. 'שישו' על התורה שאנו עתידים ללמוד בשנה הבאה, ו'שמחו' על התורה שזכינו ללמוד בשנה החולפת.
ה'שישו' חשוב יותר מה'שמחו', ומופיע לפניו! כי עיקר מגמת פניו של יהודי צריכה להיות תמיד להוסיף עוד, להתחיל התחלות חדשות שבעז"ה יגיעו גם לסיומים רבים מספור.
גם כשמסיים אדם מסכת מברכים אותו שיזכה 'להחיל ולסיים', שכן ההתחלה כשלעצמה היא דבר עצום ונפלא.
על אחת כמה וכמה כשכלל ישראל מתחיל היום ללמוד את הש"ס כולו מי בתוספת של לימוד ומי בעיון, כמה צריכים אנו להתמלא בששון, לשוש עם התורה הקדושה, ומהרה ישיש ה' יתברך עלינו, כמשוש חתן על כלה.