חז"ל במדרש, עומדים על ההבדל בלשון שיש בין יצירת האדם, ששם נאמר "וייצר" בשני יו"דין, לבין יצירת שאר הברואים, שנאמר בה "וַיִצֶר" ביו"ד אחת, וביארו: "שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא, אחד יצר טוב ואחד יצר רע".
האדם בנוי גם מיצר הרע, והוא חלק בלתי נפרד ממנו. זאת ועוד, מיד לאחר שהתורה כותבת שהקב"ה ברא את הבהמות והחיות, אומרת התואה: "וַּיֹאמֶר אֱ ֹלקים נַעֲשֶה אָדָם". זאת כדי לומר לנו, שביצירת האדם ניתנו בו התכונות והטבעים של כל בעלי החיים.
אדם שאינו עובד על עצמו יכול להיות ג'ונגל אחד גדול…
יש בו תכונות של אריה, נמר, שועל וצבוע כולם יחד.
בהיותי בדרום אפריקה, לקחו אותי בני הקהילה לגן חיות, לראות את החיות השונות. נסענו במכונית וראינו אריות רובצים, עם רעמת השיער המרשימה שלהם, ובשלב מסוים קמו מרבצם והסתובבו הנה והנה, משחרים לטרף.
עמדו שם אנשים, צמוד לעץ, ותפקידם היה להאכיל את האריות. נתנו לאחד האריות כבשה ומיד טרף אותה.
אחר כך הראו לי את הצבוע. כשרואים אותו נראה שמדובר בחיה תמימה, כמו כבשה, אבל אמרו לי שזו חיה מסוכנת עד מאוד. לעיתים כשהוא רואה בן אדם – הוא קופץ ומשתולל, ואם יצליח – יטרוף אותו.
שבועיים לפני שהגעתי למקום – כך סיפרו לי – היה אדם שירד לצלם את הצבוע ומיד טרף אותו ולא השאיר ממנו מאומה, רֹאשֹו עַל כְרָעָיו וְעַל קִרְבֹו.
כל החיות הללו – ישנן באדם!
**
ה"חפץ חיים" זצ"ל היה אומר שחובה על כל אדם לדעת שהוא רוכב על סוס פראי, שעלול לדרדר אותו בכל רגע לבאר שחת, ועליו לרסנו תמיד, בכל הכוח! ה"סוס" אלו המידות והתכונות השליליות שיש בו.
רבינו יונה מסביר בספרו "שערי תשובה", שאדם מורכב משני יסודות מנוגדים: בעל חיים ומלאך, ובשעה שהקב"ה המליך את האדם על כל בעלי החיים, הוא התכוון בעיקר להמליכו על ה'בעל חיים' שבגופו!
הגאון רבי צבי הירש ברוידא זצ"ל, סיפר כי חותנו היה אומר תמיד שתפקידו הוא להשגיח על חיות טורפות, ואסור לו להסיט את מחשבתו לרגע אחד מהן, כיוון שברגע אחד הן עלולות לטורפו…
כוונתו היתה לומר שהוא מגדל תלמידים, שיש בהם תכונות של חיות טורפות, ואסור לו להסיח דעת מהם.
(האור לחיים – בראשית)