קידושין דף סה
במה שונים עדים זוממים משני רוצחים שהרגו אדם אחד ופטורים?
על פי שנים עדים
על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת לא יומת על פי עד אחד (דברים יז ו).
מובא בגמרא בסנהדרין (עח.) תנו רבנן: הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת, בין בבת אחת בין בזה אחר זה – פטורין. רבי יהודה בן בתירא אומר: בזה אחר זה האחרון חייב, מפני שקירב את מיתתו. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו: ‘ואיש כי יכה כל נפש אדם’. רבנן סברי: ‘כל נפש’ – עד דאיכא כל נפש, ורבי יהודה בן בתירא סבר: ‘כל נפש’ – כל דהוא נפש.
וכתב בספר מרפסין איגרא (ח"א עמ’ רצז): קשה: לפי זה, כיצד הורגים עדים זוממים שהעידו על אדם שהוא חייב מיתה, והלא כל אחד מהעדים רצה להרוג רק חצי נפש, שכן רק בצירוף שני העדים היה הנידון נהרג, ובמה עדיפים שני עדים שרוצים להרוג אדם בעדותם – שהם נהרגים, משני רוצחים שמכים אדם במקל – שהם פטורים משום שכל אחד הרג רק חצי נפש?
ותירצו הגראי"ל שטיינמן והגרח”פ שיינברג: חיובו של רוצח הוא עבור מעשה הרציחה, והואיל וכל אחד מהשניים עשה רק חצי מעשה רציחה, לכן שניהם פטורים. מה שאין כן עדים זוממים נהרגים על מזימתם להרוג, והואיל וכל אחד מן העדים זמם מזימה שלימה להרוג, לכן שניהם נהרגים.
(כאיל תערוג)