היה זה בשנת תשל"ח, בעת שרבנו הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזוטשקע זצוק"ל היה מאושפז בבית החולים הדסה בתל אביב, עקב מחלה שסבל ממנה רבות ברגליו. הרב נתן ברכר ז"ל שהיה ממתפללי בבית מדרשו בשכונת יד אליהו בתל אביב והיה מחשובי העסקנים בענייני רפואה בבית חולים זה, דאג להביא רופאים ופרופסורים מומחים שבדקו את רגליו, ואחרי הבדיקות קבעו פה אחד שאין מנוס מלנתח אותו ולקטוע את רגליו.
רבנו החל בתהליך ההכנה לניתוח, ובלילה שלפני הניתוח עשה לעצמו חשבון הנפש, שאם הקב"ה הביא עליו גזירה זו, אין להרהר אחריה ח"ו, אך כן הרהר רבות במחשבתו הק' על מה עשה לו ד' ככה.
ואז האירו עיניו ועלה במחשבתו, שהיות ובבית מדרשו יש ספר תורה אשר עצי החיים רופפים ומשום כך נמנעו מלקרוא בו, והיות ש"זה ספר תולדות האדם", על כן היות ונתרשלו בתיקון הס"ת – גם כאן מידה כנגד מידה…
מיד קם רבנו ועשה מעשה נועז. בחשאי עזב את בית החולים בלי שירגישו בכך הרופאים, לקח מונית ונסע לבית מדרשו בתל אביב, נכנס לביהמ"ד והוציא את הס"ת, לקח מהארגז של כורך הספרים בביהמ"ד את המחט והחוט, גלל את הס"ת מצד אחד למשנהו וחיזק היטב את הקלף לעצי חיים.
[לימים כשרבנו סיפר את המעשה, ציין שהדבר היה כרוך במאמץ רב ובמסירות נפש ממש, כי היה צריך לגלול את כל הס"ת בעצמו מצד אל צד ללא עזרה של מאן דהוא, כי לא רצה להעיר את בנו אדמו"ר מזוטשקא זצ"ל שהתגורר בקומה של עזרת הנשים או את אחד המקורבים שישן בביתו].
לאחר מכן הכניס את הס"ת לארון הקודש ושב לבית החולים תשוש באפיסת הכוחות, ובביטחון ובאמונה רבה בריבון כל עולמים, כי בעזרתו יתברך סרה הגזירה.
ויהי למחרת, כאשר באו להכין אותו לניתוח, אמר רבנו לר' נתן ברכר כי לא ירשה להתחיל בהכנות לניתוח עד שלא יערכו שוב צילומים והערכה רפואית מחודשת. ר' נתן הפעיל את קשריו לערוך שוב את הבדיקות והצילומים, ונדהמו כולם לראות כי מספיק למרוח כמה משחות וכן לחבוש את רגליו עם תחבושות אלסטיות, וכן שיקפיד ללכת הרבה.
רק לאחר מכן סיפר רבנו את המעשה, כשהוא מוסיף שמכך יש ללמוד יסוד גדול ועיקר, שאם עושים חשבון הנפש כראוי וכנכון, אפשר לתקן ואפשר להציל.
(באר בשדה)