קידושין דף סב
מדוע סרב הסבא מנובהרדוק לשכור סוס ועגלה עבור איסוף תרומה לישיבה?
הנותן פרוטה
הגה"צ רבי הלל ויטקינד זצ"ל הקים בעמל רב ובמסירות גדולה את אחת מישיבותיה הנודעות של תנועת נובהרדוק.
מצבה של הישיבה היה דחוק מאד, ויום אחד יצא רבי הלל יחד עם רבו הסבא מנובהרדוק זצ"ל לפגישה עם עשיר ידוע, בתקוה שיקבלו ממנו תרומה גדולה עבור החזקת הישיבה.
הדרך היתה ארוכה, ורבי הלל הציע שישכרו עגלה עם סוס, כדי שיוכלו להגיע מהר יותר לאחוזת העשיר. הסבא מנובהרדוק סרב לכך בכל תוקף, וטען ששכירת עגלה וסוס תהיה בזבוז של כספי הישיבה. הלכו אפוא שניהם רגלית, על אף הטורח והמאמץ.
למרבה הצער, לא נדבו לבו של אותו עשיר לתרום עבור הישיבה, ויצאו מביתו בלא כלום.
ביציאתם פנה ה"סבא" אל רבי הלל ואמר לו: "עכשיו ניקח סוס ועגלה כדי שנוכל לשוב במהרה לישיבה".
תמה רבי הלל, "וכי עולם הפוך מצאתי? כאשר הלכנו בדרך לפגוש את הגביר היו לנו סיכוים טובים לצאת מעמו בסכום גדול, אף על פי כן הורה כבודו שלא נוציא מכספי הישיבה עבור סוס ועגלה, וכיתתנו רגלנו בדרך הארוכה, לעומת זאת עכשיו שאנו יוצאים מביתו ריקנים מממון כפי שהגענו, נוציא מכספי הישיבה על נסיעה בעגלה?"
ענה לו הסבא מנובהרדוק: "ההסבר הוא פשוט. כשהיינו בדרכנו אל הגביר, הלכנו על חשבונו, כלומר, החישוב היה האם להוציא כסף כדי לקבל כסף מרובה של תרומת העשיר. על טובתו של בשר ודם אין לבטוח כלל, ולא היה ראוי להשקיע בכך אף פרוטה אחת מכספי הישיבה. עכשיו, לאחר שהוברר לנו שאותו עשיר לא יתן פרוטה, שמים אנו מבטחנו רק בבורא יתברך, שהוא ישלח לנו את הסכום העצום ההכרחי להחזקת הישיבה. מאחר שאנו פועלים עתה מכח הבטחון בהקב"ה, אין לנו צורך לקמץ בהוצאה הנחוצה שהרי למלך מלכי המלכים אין שום קושי לשלם עבור נסיעה בעגלה..
("הנני בידך" עמו' 244)