"קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא [איכה ג, נז]
עת צרה היא ליעקב, יחד עם כל בית ישראל נמס ליבנו ודאבה נפשנו מרוב תוגה וצער, על דם ישראל אשר נשפך כמים באכזריות נוראה, בחוץ תשכל חרב ובחדרים אימה, ליבי ליבי על חלליהם, על שמועה לא טובה כי באה, אשר למעלה מאלף נפשות מישראל נהרגו ונטבחו רח"ל במיתה חמורה, ומושלכים כדומן על פני האדמה בחוצות עיר, ורבים רבים הלכו בשבי לפני צר ואויב, וירב בבת יהודה תאניה ועניה, אוי נא לנו! כי שבת משוש ליבנו נהפך לאבל מחולנו, כאשר בעצם יום שמחתנו שמחת התורה, הופרה השמחה ורבתה הרעה בקרבנו, ולדאבון ליבנו נתקיים בנו הפסוק: 'שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ' [איכה ב, כא]. טייערע ברידער! בעת הזאת, העצה הנכונה היא, לצעוק ולהתריע אל ה' יתברך על גאולתנו ועל פדות נפשנו, שיחיש ויפדה אותנו מבור גלותנו, ומצות עשה מדאורייתא היא להתפלל אליו יתברך, לבקש רחמים על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה.
הבה נתחזק יחד להמשיך בתפילה לשפוך שיח ולקרוא אל ה' בחוזקה, הרי אין כוחנו אלא בפה, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, ולבקש מלפניו שירבה כבוד שמים, ויתגדל ויתקדש שם כבוד מלכותו מתוך רחמים וחסדים ומתוך שלום ואחדות. הפסוק אומר [זכריה ד, ו] 'לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת', ועל כן פשוט וברור לכולנו כי משום בשר ודם תבוא לנו הישועה, ודווקא לכן מוטל עלינו החרדים לדבר ה', המאמינים בה' ובמשה עבדו, לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על הגאולה השלימה, שיתקיים בנו כבר הפסוק: 'כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת' [מיכה ז, טו], שיתגלו מופתיו ונפלאותיו בקרב כל הארץ, באופן שכל אחד ואחד ישאל ויבקש 'איה מקום כבודו', עד שיתברר כי הנה ה' ניצב עלינו, ונצא מן החושך, לראות את מעשי ה' ונפלאותיו, כי מלוא כל הארץ כבודו, ואז נזכה לביאת משיח צדקנו במהרה.
הרי עכשיו כאשר אנו מתבוננים בכל דברי הקורות האלו, מתחוור לנו משמעותו האמיתית של הפסוק: 'אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר' [תהילים קכז, א] במציאות ממש, וכפשוטו של מקרא, לפי שאין עצה ואין תבונה נגד ה', כל מי שחשב עד עכשיו, שיש איזה כוח אחר חוץ מהקב"ה, טעה טעות גדולה ומרה, כיון שעכשיו נתברר בבירור מוחלט שכל פרי דמיוננו להיות שמור ומוגן על ידי בשר ודם, הוא כלום אפס אפסים אין בו ממש. וברוך הוא וברוך שמו שכל כלל ישראל מתעוררים בתפילות ותחנונים, ומקיימים עצרות תפילות בכל המקומות ברציפות לילה כיום, בביהמ"ד זכרון משה ובשטיבלאך במאה שערים ובבית ישראל וכו', ובכל שאר קהילות הקודש בארץ ובחו"ל, בהם רבים נאספים ושופכים ליבם כמים בתפילה לקרוא אל ה' בחוזקה, על אחינו בני ישראל הנתונים בצרה, כאיש אחד בלב אחד, ואם כך הרי ברור הדבר שכבר ניצחנו במלחמה, על ידי זה שאנו מכריזים בוודאות דידן נצח, ואין שום מקום עוד לדאוג ולפחד, כי ה' עמנו.
ובזכרוני לפני למעלה משלושים שנה במלחמת הסקאדי"ם בשנת תנש"א, כאשר מורי ורבי הגה"ק רבי רפאל בלום מקאשוי זצ"ל בעל ה"ברכת שמים" על הש"ס, הורה לחסידיו ולכל השומעים לקולו לצאת מארה"ק ולנוס לשאר מדינות העמים, והיות שהיה קשה היה לי הדבר מטעמים שונים, וגם אני הקטן סברתי שלא יארע שום דבר בוודאות גמורה, פניתי אליו בטלפון לשאול מה דעתו באמת על זה, ונענה לי שמי שרק יכול יצא מיד מארצנו הקדושה, והוסיף שבזכרונו בימים שלפני השואה ל"ע, היו הרבה אנשים מצחקים מאלו שחששו מן הבאות באמרם בתמיהה, היתכן שהנאצים יכנסו לאונגרין וכדומה? והאמת יודע היום כל אחד, שקרה מה שקרה! ה"י. ואז אמרתי ועניתי לו: אם היה הרבי יודע ורואה מה שקורה פה בארץ, איך מאות ואלפי אנשים נשים וטף מתכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ומתפללים ובוכים לה' בחוזקה שיצילם מכל רע, ושיכניע את השונא, ומה גם שקיימו אז שלושה ימים של משמרות תפילה לילה ויום, שמדברים אל ה' ברצף, היה אומר אחרת, כי לא ימלט שיקרה משהו, ובוודאי היה משנה דעתו ומחשבתו.
ובשמעו זאת, שמח מאוד והרעיף עלי ברכות לרוב מעומק ליבו ונפשו על שהחייתי אותו באמירה זו, שלא ידע על כל זה, ותיכף ומיד הפך דעתו ומחשבתו, והסכים לדברי, ולא רק שהסכים, אלא ששמעתי מאחורי הפרגוד שאכן שינה דעתו בזה, באומרו כי אם כן הדבר, אין לחוש עוד, ואפשר להישאר כאן בארץ ישראל ללא חשש ומורא, כי אין כמו תפילת רבים. וכאשר משתמשים אנו באותו כלי זיין כמו במלחמה ההיא של מלחמת הסקאדי"ם, והיא "תפילה", יותר אין כבר ממה לדאוג ולחשוש, וזאת יודע כל אחד אשר בשם ישראל יקרא, ש"תפילת רבים" – תפילת הכלל מעומק הלב פועלת מהרה בלי שום עיכוב כלל, אפי' שאיננו ראויים לניסים, וכמו דאיתא בגמ' [ברכות ח.] מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים, שנאמר: 'וְלֹא יִמְאָס כַּבִּיר כֹּחַ לֵב'. ובפרט הדברים אמורים, לאחר הימים הנוראים שבהם שבנו כולנו בתשובה והכרזנו "המלך", על כן בטוח אני באלה, שיגאל אותנו הקב"ה במהרה בקרוב ממש שוין שוין אמן.
ובענין הפחד והבהלה: כבר אמרנו וענינו לא אחת ולא פעמיים, כי יהודי החי עם ה', אינו חושש משום פחד ובהלה, וכל היראה נועדה רק להעיר אותנו להתדבק בו יתברך, לעבוד אותו מתוך אהבה ודביקות ויראת הרוממות, אך לא להישאר בפחד, כי ישועת ה' כהרף עין, זאת ועוד ידע כל אחד, שאין שום מטרה בפחד כשלעצמו, רק אם על ידו מגיע הפחד, לפחד מהדר עוזנו, וגם זה אינו כמטרה, אלא כדרך בשביל לחזור ולשנן כל הזמן כי ה' הוא האלוקים ואין עוד מלבדו, ולהתחזק במידת הביטחון כי ה' ישמרנו ויצילנו, ועוד מעט יתקיים בנו הפסוק: 'חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ' [תהילים מה, ד] שיהא לבוש זה כתכשיטין [שבת סג.] וכמבואר בחז"ל, ושוב אני חוזר ואומר, אין לנו רשות להכניס בתוכנו הרהורים כאלו המביאים לידי פחד ובהלה, שמעציבה ומרגיזה את נפשות בנ"א, שהוא נגד רצונו ית', ואין בזה שום תועלת, רק בעת התפילה עלינו לעורר את עצמנו על הצער הקורה בעולם, כדי שיהא התפילה מעומק הלב, שהוא פועלת הרבה.
וראוי לציין מה שאמר הרבי ר' בונם זי"ע שמכל אחד יכולים ללמוד דרך בעבודת השם אפי' מגוי, הלא הם חיות הטרף תכננו היטב את התכנית הזאת, כאשר עשו יד אחת להכות בבני ישראל, ולצערנו הם הצליחו להוציא מחשבת זממם אל הפועל ה"י, ואם כן הבה נעשה גם אנחנו 'שכם אחד' לעשות רצונו, ולעבוד את הבורא, בלבב שלם ולקרב את ביאת המשיח, ועל ידי תפילת ישראל נזכה לראות בעינינו בשובו של הקב"ה לציון וברחמים גדולים. עלינו להיאחז בה', להתפלל אליו ולבקש על עצמנו רחמים וחסדים. וכדאיתא בחז"ל [סנהדרין צח:] מה יעשה אדם וינצל מחבלי של משיח, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. ואסיים בברכת התורה של "ובחרת בחיים" שכל אויבינו יפלו תחתינו וינוסו כל השונאים מפנינו, אמן כן יהי רצון.
[תשואות חן חן למכון 'שפת חיים' על עריכת הדברים]