בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה… (מח כ)
יוסף הגיש את בניו לברכה לפני יעקב אביו, לפי גילם, את אפרים בימינו משמאל ישראל ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל, אך יעקב משכל את ידיו ומניח את ידו הימנית על ראש אפרים הצעיר, ואת שמאלו על ראש מנשה הבכור, וכך הוא מברך אותם בברכה מיוחדת 'המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים… וידגו לרוב בקרב הארץ…'
לאחר הברכה, כאשר יוסף שם לב לשיכול הידיים של אביו, הורע בעיניו והוא מנסה לתמוך ביד ימינו של אביו ולהסירה מעל ראש אפרים ולהניחה על ראש מנשה, אך יעקב מסרב לתיקון ומצדיק את מעשיו, 'ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, אולם אחיו הקטן יגדל ממנו…', ואז התורה מספרת שהוא בירך אותם שוב: 'ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה'.
וכאן הבן שואל: מדוע בירכם שוב, והרי הוא כבר בירך אותם קודם לכן בברכה עצומה כל כך 'המלאך הגואל יברך…. ויקרא בהם שמי… וידגו לרוב בקרב…' מדוע נזקק יעקב לברכה נוספת?
נראה ליישב שהברכה השניה 'בך יברך ישראל ישימך אלוקים…' התחדשה ליעקב בעקבות תגובתם של אפרים ומנשה לשכול הידיים. אחר שראה שלמרות שהוא מרומם את קרנו של אפרים הצעיר על פני מנשה הבכור, ובכל זאת מנשה מקבל את הדברים ברוגע ובשלוה, ואפרים לעומתו אינו מתגאה ומתנשא על אחיו הבכור, על אף שהסבא הגדול מכבדו על פניו, תגובה אצילית זו מחדשת אצל יעקב ברכה חדשה, והוא אומר אותה ליוסף: 'בך יברך ישראל…', מעתה כל אב ואם יברכו את בניהם שיחסי הכבוד ביניהם יהיו כל כך טובים עד כדי כך שאף אם יראו שאחד מתעלה על פני אחיו, ואף אם יהיה זה הצעיר על המבוגר, לא יקנאו ולא יפגעו אחד בשני.
***
דוגמא ומופת לכבוד הדדי בין אחים, בסיפור הבא: ביום כ"ג באדר ב' תרצ"ה חשכו המאורות בעיירת גרודנא, הגאון רבי מיכל דוד רוזובסקי זצ"ל אביו של הגאון רבי שמואל זצ"ל הלך לבית עולמו, והשאיר את הקהילה ללא רב ומו"צ.
מעתה היה על ראשי הקהילה להתמודד לא רק עם האבדה הגדולה, כי פטירתו אף הולידה ויכוח בין הקהילה למשפחת הרב, מי מבני הרב ימלא את מקומו. הקהילה טענה כי אמנם רבנות עוברת בירושה, אך זכותה של הקהילה להחליט מי מהבנים ימונה לרב הקהילה, וראשי הקהילה רוצים שהבן הג"ר שמואל הוא יישב על כיסא אביו, ואילו המשפחה טענה כי הרבנות מגיעה לבן הגדול ה"ה הג"ר יהושע העשיל.
הגאון הגדול רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל נדרש לסוגיא והוא נבחר להיות הבורר בדין תורה זה. בטרם החל הדיון, נסע רבי שמואל בעצמו אל הג"ר חיים עוזר, והודיע לו שהוא אינו חפץ כלל ברבנות ושכנעו בכל הכוח כי אחיו רבי יהושע העשיל ראוי להיות ממלא מקום אביו יותר ממנו. פגישה זו היתה ההיכרות הראשונה בין רבי שמואל לרבי חיים עוזר, אך לא האחרונה, כי הקשר ביניהם מאז לא הופסק…
רבי שמואל לא הסתפק בצעד זה כדי לגרום לכך שלא ימנו אותו אלא את אחיו. חבריו מספרים כי בתקופת הפולמוס אודות מינוי הרב, ראו את רבי שמואל נוהג מנהגים שאינם ראויים לכבודו, הוא היה מסתובב בין דוכני הירקות בשוק ומברר מחירים של מוצרים שונים, והכל כדי שיעריכו אותו פחות, ובכך ירד מעמדו בעיניהם ויגדלו סיכוייו של אחיו להתמנות לרב העיירה.
ואכן פסק הדין יצא מאת הדיין למנות את האח הגדול רבי יהושע העשיל, כרצון המשפחה. ראשי הקהילה אמנם קיבלו עליהם את הדין, אך כנראה שלא כל כך באהבה. הקהילה וראשיה לא האירו פנים לרבם החדש. רבי שמואל הרגיש בכך והיטב חרה לו הדבר, הוא לא יכול היה לשאת את המצב הזה שהוא רצוי להם יותר מאחיו, ובצדקותו ובענוותנותו החליט לעזוב את גרודנא ואת האזור כולו, ובכך קיווה כי הוא ישכח מלבם של בני הקהילה, וייקל עליהם לקבל את מרותו של אחיו ברצון.
ספקות רבים היו לרבי שמואל על הצעד שעומד לעשות, צדדים רבים היו לכאן ולכאן והחליט כי יערוך גורל הגר"א כדי ליישב את הספק, ואכן הפסוק שיצא בגורל הוא: 'ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה'.
תוצאת הגורל הכריעה את הספק ורבי שמואל שם פעמיו לארץ ישראל כפי אשר הורה לו הגורל.
לימים הבינו כי מידותיו הנעלות ואצילותו המופלאה בוויתורו על כס הרבנות, היא אשר הצילה אותו מציפורני הנאצים ימ"ש.