כך היה אומר רבי יהודה צדקה זצ"ל: לעתיד לבוא כשיבוא משיח צדקנו, יחלק "תעודת אזרחות" לבני העם היהודי, ומי יהיה זכאי לקבל אותה? רק מי שקיים מצוות סוכה כהלכתה! כמו שכתוב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. וכמו שפירשו פסוק זה בזוהר הקדוש (פרשת אמור), שהישיבה בסוכה מוכיחה עליו, שהנו "משורש וגזע קדוש של ישראל"
(וזאת ליהודה)
**
ה״חתם סופר״ ראה קשר הדוק בין ההקפדה על התייחסות האדם לכל דבר שבקדושה לבין יראת שמים הטבועה בו. ומעשה שבאו שני בחורים להתקבל לישיבתו המפורסמת של ה״חתם סופר״, אחד מהבחורים היה ידוע כעילוי מבריק בשכלו ואילו השני היה בחור מצוין אך לא הגיע לדרגתו של חברו. הבחורים הגיעו מיד לאחר חג הסוכות על מנת להתקבל לזמן החורף. ה״חתם סופר״ בחן את שניהם, ולתדהמת כולם קיבל דווקא את הבחור הפחות מעולה בחוכמתו. הדבר, כאמור, עורר את פליאתם של כמה מהבחורים שהכירו היטב את מעלת הבחור שנדחה, ולכן הם נכנסו לשאול את ה״חתם סופר״ כדי להבין למה קיבל אחד ודחה את השני. התברר כי בשעה שהגיעו הבחורים לשערי הישיבה עמד ה״חתם סופר״ והשקיף מהחלון. והנה ראה שבהגיעם לערימת סכך של אחת הסוכות שזה עתה הורדה, דרך הבחור העילוי על הסכך ופילס לו דרך, ואילו חברו הקיף את הסכך מבלי לדרוך עליו.
״זה היה בשבילי הכל״, סיים ה״חתם סופר״ לספר לתלמידיו, ״בחור שדורך על סכך קדוש מי יודע על מה הוא עתיד לדרוך בעתיד!״ אמרו חז״ל: תלמיד חכם שאין בו דרך ארץ נבלה טובה ממנו. ואכן לימים נשמע בעיר שאותו בחור יצא לתרבות רעה, ונתן דוגמא אישית רעה לבריות וחילל שם שמים ברבים.
(אור פני חיים)
על רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מספר תלמידו: כאהבתו את התורה כן אהב את מצוותיה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו, אבל אך למותר להגיד ולתאר זהירותו וזריזותו בקיום המצות ושמחתו הגדולה בעת שקיים ועשה אותן בשלמות. ונקח לדוגמא מצות סוכה, אשר כמעט לא מש ממנה ולא חדל לישון בה גם בלילות הקרים מאד, ובבכי ודמעות יצא ממנה מפני הגשם, ובכל עת צאתו מהסוכה היה מביט כה וכה אם אין רואה ונשק את דופניו, כפי שהתבוננו מקורביו שהיו רואים ואינם נראים במעשהו זה.
(תולדות יצחק)
הרב מטרנופול רבי דוד מנחם באב״ד זצ״ל בעל ׳חבצלת השרון׳, מוכר היה כאדם גדול בתורה וגדול בצדקותו, דקדק וטרח בכל מצוה ומצרה בהידור רב. בכל שנה ושנה בחג הסוכות, ירד הרב ממעונו שבקומה השלישית אל הסוכה בחצר הבית, ובמשך החג ראו אותו עולה ויורד חליפות, מתוך שמחה והתלהבות יתירה. מבין באי ביתו היו גם שני עורכי דין שבאו אליו בעניני בוררות, הדבר נגע לליבם, קשה היה להם לראות את הרב זצ״ל כשהוא טורח בעלותו לביתו וברדתו מהקומה השלישית לסוכה. הם הזמינו בעלי מקצוע אלו פתחו פתח בתקרה של חדרו המשמש לתורה ותפילה, והסוכה בביתו עמדה על תילה.
אך לתדהמתם של העושים, תחת שישמח ויהנה על שחסכו ממנו טרחה וטלטול בקור וברוח, שמעו אותו דואג ומצטער על כך שבנוחיות הזו ניטל ממנו הטעם והמתיקות של "צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי".
(המשגיח דקמניץ)
סיפר רבי חיים ברים זצ״ל, כיצד ראה את קיום המציאות שכתב החינוך ש״בטבע ארבעת המינים משמחים לב רואיהם״. וסיפר ״ראיתי אצל רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל, שבחג הסוכות היה מעמיד גלוי את הלולב האגוד בהדסים וערבות בתוך כלי עם מים, וכך עמדו בפינת חדרו כמלך בגדוד, כולו אומר יופי ולא כיסהו, כשבכל רגע ורגע משעות החג ככל יום מימי החג לא שבעה עין מראות, וכן עשה עם האתרוג שהיה לו אתרוג תימני גדול ומהודר, נקי מכל עלה ומכל רבב, והחזיקו פתוח בתוך כלי מגולה, וכל הרואה אומר "ברקאי" וכל זאת להרבות השמחה בלב, ממצות ה׳ ברה מאירת עינים, כדברי החינוך האמורים״.
(זמן שמחתנו)
מתוך עלון המאור שבתורה – שבת אורה – סוכות תשפ"ב