הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א נכנס פעם לבית המדרש הגדול בברדיטשוב ומצא שם מגיד אורח שעמד על הבימה ודרש באזני הקהל. כדרך מגידים הוכיח האיש את קהל השומעים בדברים קשים, ובייחוד התעכב על עברות שבין אדם למקום שהמוני העם לוקים בהן מדעת ושלא מדעת.
בתום הדרשה, אמר רבי לוי יצחק למגיד האורח: אחרי שהשמעת באזני הקהל הקדוש דברי מוסר והוכחת את אנשי ברדיטשוב על עוונותיהם כלפי אבינו שבשמים, הגיע הזמן לזעוק כלפי מעלה על הצער והייסורים שסובלים עם בני ישראל בגלות הארוכה עד שיתעוררו רחמיו של הבורא יתברך על עמו ישראל ויושיענו מן הגלות הזה ('פרפראות לתורה' פרשת דברים).
#
סיפר הרה"ק רבי מרדכי מקוזמיר זיע"א, כי פעם אחת בא לפני אביו הקדוש הרה"ק רבי אברהם מטריסק זיע"א בחג הסוכות, כשהיה אביו הקדוש יושב לבדו בחדרו, ושמע כי מדבר אל עצמו והבין שאינו רואה אותו, ויתייצב אחורי הכסא ושמע דבריו הקדושים מלהבות אש בזה הלשון: רבונו של עולם, מה אתה מבקש מבניך, האם לנצח תשכחם ח"ו, הלא אין בכוחם עוד לסבול עול הגלות והצרות והשיעבוד שיש להם. ואם תאמר, שאינם מקיימים התורה הקדושה כראוי, אדרבה הם מקיימים יותר ממה שמחוייבים, כי הדין הוא באשה תחת בעלה פטורה מכיבוד אב דרשות אחרים עליה (כמבואר בקידושין ל: וברמב"ם הלכות ממרים פ"ו ה"ו, וביו"ד סי' רמ סי"ז), וישראל מסורים תחת רשות ועול גליות, ואף על פי כן אינם משגיחים על זה ומקיימים מצוותיך ומכבדין אותך, וכי כן מדתך, הלא ידעת כי יש ביכלתנו לצאת ולריב עמך ולבטל גזירתך, כמאמרם ז"ל הקב"ה גוזר והצדיק מבטל, רק אין אנו רוצים לעמוד נגדך כמאמר זוהר הקדוש, וכי צדיקי עבדי קטגוריא עם קודשא בריך הוא, לזאת אתה נוהג כן, לכן אומר לך: אם לא תרחם על בניך ח"ו, אבוא עמך במשפט לפני פמליא של מעלה, עד כאן דבריו הקדושים.
ועל פי זה פירש הרה"ק מקוזמיר את הפסוק (דברים לב א) 'הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי', 'האזינו השמים ואדברה', דיבור הוא לשון קשה, כי הבעלי דעת וצדיקים הגדולים שהם בבחינת השמים יכולים לדבר לפניו ית"ש דיבורים קשים. 'ותשמע הארץ אמרי פי' מרמז להמון עם שהם בבחינת ארץ, הם מוכרחים לדבר אמרים רכים ולהתחנן על נפשנו ממנו ית"ש, אמנם חטאתי אכן אתה ברחמיך הרבים עזור על דבר כבוד שמך ואז השי"ת בודאי ירחם עליהם וישמע תפילתם ('גדולת מרדכי' עמוד 14 אות כב).
#
הרה"ק מוהרי"ד מבעלזא זיע"א פירש את הפסוק בפרשת האזינו (דברים לב א) 'הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי', 'האזינו השמים ואדברה' היינו דלהשמים יכולים לדבר קשה, אבל לאנשי עולם הזה 'ותשמע הארץ אמרי פי' דאמירה היא לשון רכה, היינו דהנהגה יהיה במידת הרחמים, ודפח"ח ('חמודי צבי' פרשת וארא).
(ספיר ויהלום, הרה"ג רבי מנחם מנדל פומרנץ)