מסופר ששאלו פעם את המשגיח הגה"צ רבי גדליה אייזמן זצ"ל, מהי ההכנה הראויה בה צריך להתחזק לפני ראש השנה?… אמר ר' גדליה: "דבר ראשון להודות על השנה שעברה!"
היום יש כאלו שכבר מכינים את הבקשות שלהם לראש השנה… רק רגע: היתה לך שנה טובה! אתה בריא! היה לך איפה לישון! לחם לאכול ובגד ללבוש! וכי זה בא מאליו?!… מגיע לך משהו?!… תן תודה…!
בפשטות זהו אותו היסוד שאינך כפוי טובה, אבל זה הרבה הרבה יותר עמוק… כיון שאם בן אדם נכנס לראש השנה, והוא לא מבין שלא מגיע לו כלום, והכל זה מתנת אלוקים, אז מה ראש השנה אומר לי?… אני מסתדר לבד!… רק שהקב"ה כביכול לא יקלקל לי את התכניות….
אבל אדם שמבין: לי – אין כלום! "כדלים וכרשים דפקנו דלתיך", והכל זו מתנת אלוקים, הוא גם יודע להגיד תודה! מודה על העבר ומבקש על להבא. ואז נכון לבו לפני הא' למלאות משאלותיו.
הג"ר הלל זאקס זצ"ל, היה מספר על סבו ה'חפץ חיים', אשר דבר יום ביומו, בסיום התפילה, הוא ירד לביתו וניגש לאשתו ושאל:
- "נו… מה עם הילדים שלנו, כולם בריאים?"…
- אמרה לו: "כן!"
- "הם שמחים? טוב להם?…"
- "כן!"
- "אז בואי נגיד תודה לקדוש ברוך הוא…"
וכך הם היו מודים לקב"ה. כך ה'חפץ חיים' היה פותח את סדר היום שלו, עם "מזמור לתודה"!
דרך אגב, בהלכה כתוב שאת "מזמור לתודה" צריך לומר בניגון. ופעם מרן הרב אלישיב זצ"ל אמר למישהו, שהוא לא מבין למה לא מקיימים את זה היום. אותו אחד העיז פניו ושאל, "והרב שר?"… אמר לו הרב אלישיב: "אני שר את כל התפילה!"… (ובאמת יש לו נכדים ההולכים בדרכו, ושרים כל התפילה…), עכ"פ את "מזמור לתודה" ודאי שרים. דבר ראשון צריך לדעת להגיד תודה רבה!
עם הכרת הטוב איך אפשר לחטוא?…
ואם הגענו לעניין של הכרת הטוב, יש בזה הכנה נוספת לימים נוראים: סיפר לי הרה"ג עקיבא יוסף וייספיש שליט"א, הוא למד ב'חברון' לפני למעלה משישים שנה. בזמנו העילוי של הישיבה היה הגרב"ש סלומון. שאלו אותו עליו ואמרו לו: "זה שהוא עילוי – יודעים, שהוא בעל מידות – גם יודעים. אבל איך הוא ביראת שמים?…". אמר הרב ויספיש: "תהיתי לעצמי, איך אני יכול להעיד על יראת שמים? האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב… ומאידך, אם אני אומר שאני לא יודע – יתחילו ספיקות…". אז הוא שאל את הג"ר אל'ה לופיאן מה עליו לעשות. אמר לו ר' אל'ה: "איך הוא בהכרת הטוב?…" א"ל: "בזה הוא מיוחד!" – "אם כן" – אמר ר' אל'ה – "תגיד שהוא ירא שמים!". ומה הקשר בין הדברים? הסביר ר' אליהו לופיאן: כתוב ב'האזינו': "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם". מילא לא חכם, כי אתה בידיים שלו, מה אתה מתחיל אתו… מה זה נבל?… אתה מקבל ממנו כ"כ הרבה טובה, איך אתה מסוגל לחטוא לו?!… הקב"ה נותן לך כ"כ הרבה טובה, ומרעיף עליך כזה שפע – – – איך אפשר לחטוא?…
לפי האמור יוצא, שהכרת הטוב היא יסוד בנין לכל הימים הנוראים!
קודם כל להבין שאין לי מדילי כלום, ובאמת הכל ביד ה', אם הוא רוצה הוא נותן לי, ואם הוא לא רוצה אז הוא לא נותן לי…
פעם התבטא המשגיח הגה"צ רבי משה טיקוצ'ינסקי: "אנשים מבולבלים: מה זה ראש השנה?… לאחד נותנים, לשני לוקחים… אמר ר' משה – ראש השנה רק נותן! רק שכולנו מתחילים מאפס… לאף אחד לא חייבים ולא מגיע, לאחד נותנים קצת ולשני נותנים הרבה, זהו כל ההבדל… אבל רק נותנים!!! ומי שמרגיש שהוא מקבל מתנות אין לו טענות! מי שקיבל מגביר מאה דולר, הוא יבוא בטענות למה לא נתת לי אלפיים?!… וכי אני חייב לך משהו?…"
אז קודם כל, כשחיים עם הכרת הטוב – מחדירים לליבנו: לי אין כלום, הכל זה מיד ה', וגם אני צריך לבקש על להבא! זה שנתנו לי פעם תרומה זה לא אומר שיתנו לי עוד פעם… שנית – מה שאמר ר' אל'ה לאפיאן: כשאדם חי עם הכרת הטוב הוא לא יכול לחטוא… "הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם"… זה אחד הביטויים הקשים שיש, 'נבל'! אך מי שחי עם הכרת הטוב כלפי הקב"ה, וגומל לו טובה על כל הטובות שהוא עושה – זו הכנה אמיתית!
אנחנו צריכים לדעת שזהו גם היסוד של הגמ' בר"ה (טז, ב): "כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה", 'רשה בתחילתה' – מה הכוונה? אני מרגיש שאין לי מעצמי כלום, ואני מתחנן כמו עני בפתח שדופק בדלת ומבקש ושואל רחמים, ואז הוא יכול לזכות. אדם שבא עם טענות ותביעות – אין לו סיכויים שיקבל… באים עם תחנונים, תחנונים ידבר רש…
הכלים לעלות הם מתנת שמים!
אבל רבינו הגר"מ חדש זצ"ל לימד אותנו פן נוסף בהכרת הטוב:
כתוב (דברים כט, ג): "ולא נתן ה' לכם לב לדעת, ועיניים לראות, ואזניים לשמוע, עד היום הזה". אומרים חז"ל (עבודה זרה ה, א): כפויי טובה בני כפויי טובה, בני כפויי טובה – עם ישראל במדבר לא היה להם מה לאכול, והם קבלו מן, שהוא "לחם אבירים", ואח"כ התלוננו "ונפשינו קצה בלחם הקלוקל", מפני שזה היה נבלע באיברים, והם לא היו צריכים לצאת לחוץ להיפנות, לכן הם רגנו על כך. אך זה היה חסד מיוחד, בשביל שלא יצטרכו לטרוח ולצאת שלש פרסאות בשביל זה! תארו לכם שלוש מיליון אנשים במדבר, שאין להם היכן להיפנות זו סכנת חיים!… לכן הקב"ה עשה להם את הנס הזה, שהאוכל ייבלע באיברים. וכן אדם הראשון קיבל אשה, ואח"כ כשחטא בעץ הדעת הוא טען: "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל", אומר רש"י, "לשון גנאי הוא שתולה הקלקלה במתנתו של מקום, והוא עשאה לו לעזר".
מה הייתה כפיות הטובה שלהם? שהקב"ה אמר לישראל: "מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים", היה להם לומר 'תן אתה!', והראשונים כבר מדברים מה זה נוגע לכפיות טובה? הן אמת, אם הם ראו שרצון הקב"ה שתהיה להם ירא"ש, היה להם לומר 'תן אתה', אבל מה זה קשור לכפיות טובה?
הסביר לנו ר' מאיר חדש: ניקח דוגמא, בנין הישיבה עמד שומם זמן רב מחוסר כסף. נתאר לעצמנו שיבוא גביר ויאמר לר' יעקב: "אני מוכן לתת לך שלושים מיליון דולר, אך בתנאי שתעשה בנין בגובה תשע קומות". אומר לו המנהל: "לא, אני סיכמתי על שבע, תשע זה מידי יקר…". זו הרי שטות, אם אני נותן לך את הכל אז מה הבעיה?… הרי מצדך אין לך כלום… ולי יש ואני רוצה לתת!…
הנמשל: למה אני לא אומר 'תן אתה'?… אם יבוא לפה אדם גדול, ויגיד לי: אתה רוצה להיות כמו המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין?… – 'לא!', תהיה התשובה. ולמה?… כי אין לי כלים… אני לא אחזיק מעמד… פחד הדין של ר' יחזקאל – זה לא לכוחות שלי… מה שלפי הכלים שלי – אני מוכן. אומר ר' מאיר: הקב"ה אומר "מי ייתן והיה לבבם זה" – זה בעצם לחיות עם יראת שמים כמו מעמד הר סיני! אתם יודעים איזה פחד נורא היה במעמד הר סיני?… כי יראנו את האש הגדולה! ככה לחיות כל החיים?! אין לי כלים לזה… אבל הרי וכי לך יש כלים משלך?!… אין לך כלום, הכל זה מתנה של הקב"ה. אז אם הקב"ה אומר לך "מי יתן והיה לבבם זה להם", ואני אתן לך גם כלים לזה – – – הלואי!!
בן אדם שלא אומר "תן אתה", זה מהסיבה הפשוטה, שהוא מרגיש – את הכוחות האלו – יש לי! אבל מעבר לזה, לחיות כל החיים בפחד הדין – אין לי כוחות! אבל האמת היא שאין לך כלום! רק קיבלת, ואם הקב"ה רוצה שתהיה יותר גדול – תגיד 'תן אתה!' כפויי טובה…
כשהולכים בהרגשה הזו ש'אין לי כלום', ואם הקב"ה רוצה הוא יכול לתת לי בלי סוף, אז לא עושים חשבונות מה הכוחות שלי… אז הכל פתוח ואז "הרחב פיך ואמלאהו", כי בין כה הכל שלו, והוא לא מוגבל בכלים, ויכול להרעיף עד בלי גבול ותכלית.
היום 'נטענים' לכל השנה!
אחד מהדברים שהיצר הרע מצא משכן בלבבות תועים, שישנם הולכים עם הרגשה – ש 'בין כה וכה זה לא יחזיק מעמד'… בשביל מה לעשות את כל החיזוקים שיועילו אולי לכמה ימים?…
דרך אגב סיפר לי הרה"ג רב פסח סגל, בנו של הגה"צ רבי יהודה סגל ממנצ'סטר (בעל הלוח היומי של החפץ חיים) שאבא שלו היה פעם בארץ, והוא בא להתפלל בישיבת פוניבז'. זה היה בשבת שבין יום כיפור לסוכות. ודיבר שם המשגיח ר' יחזקאל, שכידוע הוא היה מאד תובע בשיחות שלו, הוא אמר: "כבר שכחנו?!… רק אמש עמדנו ורעדנו מיום כיפור, ופתאום הכל נשכח" – – – ואבא שלו אח"כ כל הדרך היה מזועזע, ועשה חשבון נפש עם עצמו… זה באמת ככה?!… הרי כל מה שקיבלתי ע"ע אני עומד בזה! אולי מה שקיבלתי ע"ע שאני לא אלך ד' אמות בלי הרהור של תורה – היתה לי פעם הסחת הדעת מזה… אבל בשאר הדברים אני עומד! עכ"פ, היצר הרע אומר לבן אדם: כמה זמן זה יחזיק לך מעמד?… כמה זמן?… וכבר דיברנו הרבה פעמים מה שהחזו"א אומר על זה, עד כמה זו רק עצת היצר.
אבל אם נשמע את הבת קול של הקב"ה כל יום באלול, עד נעילה, מה הבת קול אומרת?.. מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי כל הימים… בואו נגיד תן אתה! רבש"ע אתה הרי רוצה את זה, תעזור לי! בשביל זה בא אלול… לבקש ולהתפלל ולהתחנן, ואז זה גם יחזיק מעמד.
אבל עוד נקודה למחשבה: היום ברחוב יש אוטובוסים חשמליים, מכוניות חשמליות… מה זה? זה שונה מבנזין, בנזין מתכלה והולך, אבל חשמל – אתה יכול להטעין אותו, עד שלאט לאט ההטענה חולפת… עם מכונית חשמלית אתה יכול לנסוע לצפון הרחוק, לצפת וכו', ושם צריך להטעין שוב… אחרי כמה שעות של הטענה אתה יכול לנסוע שוב. תארו לעצמכם שאחד יטעין את האוטובוס רבע שעה, ואח"כ ירצה לנסוע לצפת… ברור שבאמצע הדרך הוא ייעצר! יש להטעין את מכסת השעות שצריך!!
מאלול עד יום כיפור מטעינים, מתחשמלים! מתחשמלים כפשוטו, אתה מטעין את עצמך לשנה שלימה! הכל – מא' עד ת' מא' – אלול עד ת' – תשרי, אתה מכין את עצמך לשנה! מתחילה ועד סוף. אבל אם אלול הולך בעצלתיים – ודאי שזה לא יחזיק מעמד… אם תטעין את זה כמו שצריך, תראה שזה יחזיק לך מעמד עד אלול הבא…!
הימים האלו הם ימים של "מי יתן". בוא תבקש מהקב"ה, הוא כל יכול… הקב"ה רוצה את זה? אדרבה! תן לי כלים! והקב"ה תובע ממי שלא מבקש… זו כפיות טובה, בין כה וכה אין לך מעצמך כלום, ואני נותן לך את הכל. אז תבקש! אם אתה רוצה ממני יותר, תן לי יותר. דבר כ"כ פשוט!
(מתוך העלון 'ארחות חיים' כי תבוא תשפ"ג)