אחת התובנות המשמעותיות יותר מבחינתי בחודש אלול, הכתה בי דווקא בחדר ההמתנה לרופא השיניים. בעולם הישיבות מפורסמת האמרה 'באלול – אפילו הדגים שבים רועדים'.
ניסיתי למצוא את המקור למשפט היפה הזה, לא מצאתי. יש שמייחסים אותו לרבי ישראל סלנטר, יש המייחסים אותו לבעל-שם-טוב, כך או כך, המשפט הזה מלווה את העם היהודי הרבה שנים.
למה דווקא דגים? יש לכך הסברים רבים. יש המציינים לעובדה שהעיניים של הדגים פקוחות תמיד, לעולם לא עוצמים עיניים ומוכנים לכל תרחיש. יש המזכירים כי הדגים שרדו את המבול, ולכן יכולים להעיד על מה שקורה כאשר מידת הדין נטויה על העולם.
אבל. לפני מספר שנים היה לי תור לרופא שיניים בדיוק בחודש אלול. אני עומד בחדר ההמתנה וכמו אצל כל רופא שיניים טוב יש אקווריום בחדר. זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן עבורי. עכשיו אוכל לבדוק, אחת ולתמיד, האם מה שסיפרו לנו בישיבה אכן עומד במבחן המציאות. האם הדגים באמת רועדים?
התקרבתי קצת יותר לאקווריום. ו…שוק מוחלט. הדגים שטים בדיוק כמו כל השנה. אני מנסה להתקרב, לדפוק על הזכוכית, אולי איזה דג יתחיל לרעוד לכבודי, אבל – נאדה. כלום. הדגים ממשיכים לשוט כמו בכל יום רגיל.
הדגים לא רועדים באלול. עובדה.
אז מה? עבדו עלינו?
השתתפתי פעם בחופה שהתקיימה בעונת החורף. כל המשתתפים עמדו עטויי מעילים ומצונפים בצעיפים. הגשם היכה בעוז על מטריותיהם, וכולם הביטו אל החתן והכלה הנרגשים. מאחור, לחששה סבתא כבודה: הביטו, אפילו השמים מזילים דמעות התרגשות ושמחה!
להבדיל, ימים ספורים לאחר מכן השתתפתי, לצערי, בהלוויה. גם במעמד הזה מזג האוויר היה סגרירי וגשום. וגם שם היה מי שקישר בין גשם הזלעפות לבין האירוע: שמתם לב שאפילו השמיים בוכים על הנפטר הדגול?
מזג האויר זהה. מה שהשתנה זה המבט שלנו.
אמת, הדגים אינם משנים את תפקודם בחודש הרחמים והסליחות. הם ממשיכים לשחות בחדגוניות, כפי ששחו כל ימיהם. הם לא רועדים יותר. הם בכלל לא מראים מה קורה בלוח השנה.
אבל היהודים שהרגישו רעד פנימי בחודש אלול, החלו לראות רעידות בכל מקום. כשהם יצאו אל הנהר, לפתע שחייתם של הדגים נדמתה להם כרעד ופחד מקול הקורא קדוש אלול. באלול – אפילו הדגים רועדים, כי הכל רועד כשרועדים!
לדעתי, התובנה הזו מלמדת לא רק על הדרך בה יהודים חיו פעם, בדורות שלא זכינו להכיר. התובנה הזו מגדירה לנו את החוויה הפנימית של אלול.
הדרך לחוות את חודש אלול אינה בחזרה על סיסמאות או בקריאה של טקסטים ארוכים. חודש אלול קורא לנו למסע אל תוך עצמנו. לחוות את מי שאנחנו ואת מה שאנחנו מצפים מעצמנו. כמו היהודים שראו דגים רועדים, עלינו לראות את העולם מתוך הרגשות הפנימיים שלנו ומתוך החוויות האישיות שלנו.
(הרב משה שמעון אופן, מנחה ב'אחים לנפש', מתוך עלון 'חלקי בקהילתי')
מקור הסיפור
מקור הסיפור לא היה אצל הבעש"ט ולא אצל רבי ישראל מסלנט מקורו של הסיפור כמו עוד הרבה סיפורים שהועתקו והושמו על שמות משמות שונים נמצא בסיפרי סיפורי הצדיקים שלחסידות סלונים כמו סיפורי מרן הרמ"ח מאמר מרדכי ומזקנים אתבונן ששם סופרו הדברים דוקא על ידי גדולי וענקי החסידות כדי שיהיו מדוייקים ויגיע המסר מהאמת שבסיפור. הסיפור הזה היה בהיותו של רבי משה מקאברין בהיותו ילד ושיחק בחצר ואחותו שהיתה גדולה ממנו אמרה לו איך אתה ככה משחק הרי כבר אלול ואפילו הדגים שבים רועדים ומשם לסיפורי דרשנים ואילו התוצאות לא צריך אקווריום והסברים…