אדם צריך להרגיש כל העת הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא, וזה יותר קל ממה שאנשים עלולים לחשוב בטעות. בענין זה, יש לצור על לוח ליבנו את אמרתו היסודית של הרמח"ל שהבאנו קדם לכן: "והנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא, אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה, שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו".
ממש לאחרונה שמעתי סיפור מעניין ממקור ראשון: על בן תורה שכל חייו חי בדחקות נוראה, ובקושי הצליח לכלכל את בני משפחתו, ועם כל זה הוא היה תמיד מלא שמחה, ופיו רוחש שבח והודאה לבוראו.
ויהי היום, ואותו יהודי ערך ברית מילה לבנו הנולד לו במזל טוב, ובשמחת הברית נכח מאיזושהי סיבה גביר גדול ומפורסם, אשר לו נכסים רבים. אותו עשיר כובד לשאת דברים בשמחה, ומכיוון שהיה זה בתקופה של חודש אלול, דיבר על הצרות שעברנו השנה, וכמה דברים לא טובים שקרו, וצריך להתפלל ש'תכלה שנה וקללותיה', וכן הלאה והלאה.
אחריו נשא דברים בעל הברית, והלה אמר בכזו פשטות וכנות: "איני יודע על מה הוא מדבר… הכל מלא וגדוש בחסד השם, ואני יודע ש"תכלה שנה וקללותיה" זה מטבע לשון שקבעו חז"ל, אבל אין הכי נמי שהלשון קשה לי… הכל טוב, הכל מבורך!… הרי עברה עלינו שנה כל כך טובה ומלאה בחסדים"…
העשיר היה בהלם, ולאחר השמחה ניגש לבעל הברית ושאלו: "כיצד יתכן שאני שחי בטובו של עולם רואה שחורות, ואילו אתה שחי בעוני ודחקות, פיך מלא שבח, הודאה ושמחה?!"
אמר לו בעל הברית: "אומר לך. לפני שנה לקראת הימים הנוראים קיבלנו על עצמינו אני ואשתי קבלה טובה: לכתוב בכל יום במחברת מיוחדת שני חסדים שהקדוש ברוך הוא עשה עימנו באותו יום, ואכן כך עשינו יום יום חוק ולא יעבור. אמש לקראת סוף השנה הוצאתי את המחברת, והתחלתי לקרוא שורה אחרי שורה, ולפני נגלו שבע מאות ושלושים חסדים הכתובים בה בצפיפות בזה אחר זה. אילו היית מעיין במחברת הזאת גם אתה לא היית מבין מה שייך לומר 'תכלה שנה וקללותיה', הלוא השם יתברך העניק לנו שנה כה נפלאה, מוקפת בטובה!"…
עיקר מה שרואים במעשה הזה זה שהכרת הטוב מתחילה בעצם פשוט בהתבוננות. לא להתלונן כל הזמן על מה שאין, אלא לשים לב לדברים הטובים, שוב ושוב ושוב.
ואין זה משנה רק לעצם המצווה, אלא קשור בקשר ישיר לימים בהם אנו עומדים. כי אם נושא זה חשוב למאד במהלך כל השנה, לפני ימי הדין חשיבותו כפולה ומכופלת. שכן כבר כתב המגיד מדובנא זצ"ל כי "אין דבר הממהר נתינה מאיתו יתברך כמו הודאה", ואם חפצים אנו לזכות בשנה טובה ומתוקה מוטב שנדע ונפנים גודל חשיבות עניין ההודאה והכרת הטוב.
להעמקה ביסוד זה של המגיד, בואו ונלמד יחד את דברי חז"ל המופלאים (ויקרא רבה ה, ח): "אמר רבי חנינא, אית אריס דחכים למשאל ואית אריס דלא חכים למשאל" – יש אריס חכם שיודע כיצד לבקש, ויש אריס שאינו חכם לבקש כך.
במה דברים אמורים?
נתאר לעצמינו אדם שיש לו שדה אותה הוא עבד עשרות שנים, אבל כבר הזקין ואין לו כוחות לכל זה. אז הוא פרסם הודעה: "מי שרוצה לעבוד את השדה שלי, יקבל את התנובה שיוצאת מהשדה למחצה, לשליש או לרביע" – זה אריס. כל ההשקעות הכספיות בעל בית עושה, והאריס עובד בשטח תמורת כך וכך מהפירות. והנה הגיע אחד שהביע נכונות לעסקה, ובעל הבית נתן לו כסף ראשוני להוצאות – תחזוקת המכונות, דשן וכדומה, והלה התחיל בעבודתו במרץ.
עברה תקופה קצרה ופתאום ראה האריס שהכסף פשוט לא מספיק. בנקודה הזו, מחלק רבי חנינא את האריסים לשני סוגים: החכם ושאינו חכם.
אריס חכם הולך ומתלבש יפה, מסתפר, מקפיד לרומם את מצב הרוח, מגיע לבעל השדה עם חיוך רחב ולבבי ומברך אותו בברכת "שלום עליכם".
"נו, מה שלומך?" שואל בעל הבית, והאריס משיב: "ברוך השם, הכל בסדר". – "ואיך השדה?" – "אוהו, איזה יבול מבורך עומד לצמוח, אתה הולך ליהנות מהשדה שלך כפי שעוד לא נהנית מעולם". – "והבהמות שלי, מה איתן?" – "אה, מפוטמות ובריאות בלי עין הרע".
כך הוא משבח ומשבח, עד שבעל הבית שואל: "נו, ולמה באת?" והאריס משיב: "תראה, אני זקוק לעוד סכום, לא גדול, אולי תיתן לי עוד עשרה דינרים להשקיע בשדה?" – "לא, למה רק עשרה?" אומר בעל השדה. "קח כפול, שיהיה ברווח, ובהצלחה". כך עושה אריס חכם.
אבל האריס שאינו חכם כה גדול – בלשון המעטה, מראה עצמו מסכן ואומלל. הוא מגיע לבעל הבית עם בגדי עבודה מרופטים ומזוהמים, הישר מן השדה, ובעל הבית רואה אותו וכבר מקדיר פנים. "מה עם השדה?" הוא שואל, והאריס משיב בפנים חמוצות: "נו נו, הלואי שתכסה את ההוצאות". "ואיך הבהמות שלי?" – "תשושות וחלשות". – "נו, ומה אתה רוצה?" – "מה זאת אומרת, אני צריך עוד כסף להשקיע בשדה"… באויליותו הוא חושב, שמה שהוא יראה יותר אומלל ומסכן כך יבינו אותו יותר…
אולם מה באמת בעל הבית יגיה? אין ספק שהוא ידחה אותו בבוז ויאמר לו: "לך! ותדאג לפני שאתה מגיע שוב, להראות לי לכל הפחות את הסכום שכבר השקעתי בך!"…
אנחנו האריס שבמשל, והבורא יתברך הוא בעל הבית. כעת, לקראת סוף השנה, צריכים אנו לראות שאנו "חכמים כיצד לשאול"! אם רוצים לעשות נחת רוח לבעל הבית ולבקש ממנו אשראי נוסף, אז צריך להודות לו ולשבח את מה שכבר יש לנו.
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')