סגולות רבות מאד נאמרו לזקוקים לישועות, אולם סגולה אחת, המצליחה לחולל פלאות, נדחקה לקרן זווית… ולא רבים מצליחים לקיימה.
מן הראוי שאף לסגולת הויתור ניתן מקום של כבוד בין שאר הסגולות, שכן לא אחת היא מועילה אף יותר מן האחרות…
התברכתי בבן דוד יקר, שבמשך שבע עשרה שנה ציפה לילדים משלו, אולם לא זכה לפרי בטן, וכעבור שנות ההמתנה הארוכות הללו התברך בתאומים.
השמחה היתה עצומה והרקיעה שחקים, אולם רק לאחרונה נודע לי הסיפור המופלא שעומד מאחוריה:
ישנה סגולה ידועה לחשוכי בנים, לקנות את עליית מפטיר ולעלות לתורה ביום הראשון של ראש השנה במפטיר חנה. בן דודי רכש עלייה זו בכסף מלא.
לקראת העלייה הרביעית ניגשו אליו שני אחים וסיפרו לו את מצוקתם: שניהם קנו עליות, ומכיון שאין מעלים לתורה שני אחים בזה אחר זה, ובעל הקורא אוחז כבר ב'שלישי', הם חוששים שלא יתאפשר לשניהם לעלות, ולכן מבקשים הם ממנו להתחלף איתו. האחד יעלה לתורה כעת ל'רביעי', הוא יעלה לתורה בעליה הבאה ל'חמישי', והאח הנוסף יעלה ל'מפטיר'.
הפתרון היה פשוט מאוד, רק ששניהם לא הבחינו ממי הם מבקשים אותו… ובן דודי הצדיק, שהבין יפה את משמעות הויתור, הביע בפשטות את הסכמתו…
כאשר הסתיימה קריאת התורה, פתאום חדרה אל הכרתם של שני האחים המשמעות של מה שביקשו מן היהודי חשוך הבנים… שש עשרה שנה הוא מצפה לילדים, ואנו נטלנו את הסגולה מידיו! – הרהרו בצער – והיהודי הצדיק אפילו לא אמר מילה…
הם ניגשו בבושת פנים לבקש את סליחתו, אך בן דודי הרגיע אותם ואמר: 'הרבה סגולות ניסיתי בימי חיי, אך את סגולת הויתור עדיין לא נסיתי עד היום'…
כעבור שנה, בראש השנה, ניגשו השניים אליו והודיעו לו כי השנה הם יקנו לו את מפטיר חנה. היהודי טען שהוא אינו צריך, אך הם התעקשו ורכשו עבורו את המפטיר. אך באמת כבר לא היה צורך בכך, שכן סגולת הויתור פעלה את פעולתה, ולאחר מספר חודשים, בפסח, חבקו הוא ואשתו את התאומים…
מעשה דומה התרחש בקרית הרצוג, באחד ממניני האברכים. שני מתפללים התברכו בבנות בזו אחר זו, אולם לשניהם לא היה אפילו בן אחד. העולם נוהג להתלוצץ ולומר שאב לשבע בנות הינו עשיר יותר מאדם שברשותו שבעה מיליון דולר. משום שבעל שבעת המיליון רוצה תמיד עוד, ואילו האב לשבע בנות, מסתפק במה שיש לו…
והנה, נודע לשני האברכים דנן שישנה סגולה עתיקת יומין כדי לזכות לבנים זכרים, והיא לקנות את עליית 'כל הנערים' בשמחת תורה. כבר בהזדמנות הראשונה עמדו השניים והתחרו ביניהם על הזכיה בעלייה זו, כשכל אחד מכריז על מחיר גבוה יותר.
המחירים עלו ועלו, עד שלבסוף הרים אחד מהם את ידיו ונכנע, וחברו זכה בעליה הנכספת. השמחה היתה גדולה, אולם האברך הבחין כי פניו של חברו, שלא זכה, נפולות הן… מיד ניגש אליו, ובפשטות נתן לו את העליה, כשהוא מברך אותו: 'ה' יברך אותך בבנים זכרים כבר בשנה זו'!
מאז חלפו שנתיים, לעולה בעליית 'כל הנערים' נולדו שתי בנות, ואילו לאברך השני, שוויתר, נולדו שני בנים…
זהו כוחו של המוותר!
המצליח להתגבר על רגשותיו ולהעביר על פשעי זולתו, יזכה שמן השמים יעבירו אף על פשעיו, שכן כך למדונו חכמינו זכרונם לברכה: הקב"ה נושא עוון ועובר על פשע, למי הוא נושא עוון? למי שעובר על פשע.
ולא די בכך, אלא שהעולם כולו מתקיים עבורו, כמובא בגמרא (חולין פט, א): 'אמר רבי אילעא, אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר: תולה ארץ על בלימה'.
ברמת אלחנן היתה עסוקה אחת הנשים בתליית כביסה. השכן מלמעלה השליך בפזיזות סיגריה בוערת ושרף כליל את אחת החולצות. האיש לא טרח להתנצל, וודאי שלא העלה בדעתו לשלם את הנזק, וחמתה של האישה בערה בה.
בכעסה כי רב היא ניגשה אל הרב זילברשטיין וסיפרה לו דברים כהוויתם. הרב, שידע על קושי גדול שהיא עוברת בתוך ביתה, הורה לה: 'אל תאמרי אפילו מילה אחת, אלא פני לריבון העולמים, ואמרי לו: 'ריבונו של עולם! אני העברתי על מדותי, אנא העבר לי גם אתה'…
כדי לבצע את הסגולה הזו אין צורך להרחיק לכת או לחפש אחריה במחוזות עלומים, אלא קרוב הדבר לכל אחד ואחד, ומצוי בהישג יד בתוך הבית פנימה. אמנם אין ספק שהקושי לעשות זאת הוא גדול ביותר, וכמעט שאי אפשר לעמוד בו, אולם דווקא בגלל הקושי הגדול, זוכים לשכר הגדול…
בקשר לכך סיפר הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל, על עשיר גדול שהחזיק ברשותו כלב נאמן ששירת אותו בנאמנות גדולה. פעם אחת יצא העשיר לדרך ארוכה לצרכי מסחרו, וכמובן כלבו המסור ליווה אותו במסע הארוך. כדרכו של כלב, היה הכלב עולה מהעגלה ויורד ממנה חליפות, רץ קדימה ואחורה, נעלם ושב וחוזר חלילה.
לפתע פתאום, עמד הכלב תחת גלגלי העגלה ולא הניח לעגלה לנסוע. העשיר שהדרך אצה לו, ניסה לגרש אותו עם מקלו, אך הכלב אינו זע ממקומו. דחף אותו העשיר בכח עם המקל הגדול, אולם הכלב קפץ מיד, שכב תחת גלגלי העגלה ועצר את נסיעתה.
ניסה העשיר בכה וכה, עד שלבסוף היכה את כלבו בחזקה, הכלב קפץ הצידה, והכרכרה המשיכה במהירות בדרכה. כעבור זמן מה, הבחין העשיר שהכלב איננו… בלית ברירה הוא פקד על העגלון להשיב את העגלה אחורנית. כאשר הגיע למקום שבו עמדה העגלה קודם לכן, הבחין בשלולית של דם.
'נראה שהכיתי אותו חזק מדי' סבר האיש, וכאשר הבחין בטיפות דם על הדרך המשיך בסקרנות לעקוב אחריהן כדי לגלות היכן נמצא כלבו.
כאשר הסתיים שביל טיפות הדם, הוא הבחין בכלבו השוכב גוסס על גבי שק כסף שנפל לו מעגלתו… הכלב שהבחין בשק שנפל, ניסה בכל כוחו למנוע את נסיעת אדונו, וגם כאשר קיבל מכת מוות מן האדון, חזר לשמור על השק, ועליו מת ולבסוף…
'ומה הנכם חושבים?' סיכם רבי אליהו לופיאן את דבריו, ושאל את שומעי לקחו, 'האם יזכה אותו כלב בגן עדן על נאמנותו מעוררת ההתפעלות לאדונו?'.
'ודאי שלא יזכה לגן עדן, משום שזהו טבעו של כלב, שכולו לב. ולכן גם אם יקבל מכות מוות מאדונו, הוא ימשיך לשמור בכל כוחותיו על כספו! זוהי הסיבה לכך שהוא נקרא 'כלב', משום כך הוא לא יקבל שכר'…
רק בני אדם המתמודדים עם קושי, ומצליחים להכניע את יצרם יזכו לקבל שכר. הקושי שמתלווה לקיום המצוות ולהתגברות על המידות, הוא סיבת השכר הגדול.
ולכן, בימים אלו, בהם אנו תוהים מהי הדרך שבה נבחר כדי לגלגל עלינו רחמי שמים, ראוי שננסה להעביר על מידותינו ולהתגבר על רגשותינו גם בשעה שאנו מן הנעלבים. ובזכות האוכף שנניח על גבנו נזכה לשעה טובה, לחיים ולשלום.
('ומתוק האור' – אלול)