תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ (יח, יג)
התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו (רש"י)
הקב"ה הורה לנו להתנהג עמו בתמימות, ובכך הציב לנו דרך להלך בה, דרך, אשר היא עבודת חיים ממש – לקבל בתמימות ובלב שלם כל מה שיבוא עלינו, מבלי לחקור אחר העתידות ולנסות לחפש ולדעת מה צופן עבורנו ה'מחר' בחובו.
בְּסִפְרוֹ "תָּמִים תִּהְיֶה" מַרְחִיב רַבִּי יַעֲקֹב הִלֵּל שְׁלִיטָ"א בְּבֵאוּר מִצְוָה וְמביא בעניין זה לִקּוּט מִסִפְרֵי הַקַּדְמוֹנִים:
כָּתַב בְּסֵפֶר חֲסִידִים (סִימָן רד) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: "אִם רָאִיתָ אָדָם שֶׁהֵמִיר אֶת דָּתוֹ, לֹא מִפְּנֵי זְנוּת, וְלֹא מִפְּנֵי רַאַוְתָנוּת, דַּע כִּי הוּא אוֹ אֲבוֹתָיו עָסְקוּ בְּהַשְׁבָּעוֹת וּמַעֲשֵׂה שֵׁדִים, וְנִתַּן רְשׁוּת לְהַטְעוֹתוֹ וְנִפְרָעִים מִן הָאָב שֶׁגָּרַם".
"מִי שֶׁעוֹסֵק בַּהַשְׁבָּעוֹת שֶׁל מַלְאָכִים אוֹ שֶׁל שֵׁדִים אוֹ בִּלְחִישַׁת כְּשָׁפִים, לֹא יִהְיֶה סוֹפוֹ טוֹב, וְיִרְאֶה רָעוֹת בְּגוּפוֹ אוֹ בְּבָנָיו כָּל יָמָיו. וְלָכֵן יִתְרַחֵק הָאָדָם מֵעֲשׂוֹת כָּל אֵלֶּה, וְיִמָּנַע גַּם מִשְּׁאֵלוֹת חֲלוֹם שֶׁיֵּדַע אֵיזֶה אִשָּׁה יִקַּח וּבְאֵיזֶה דָּבָר יַצְלִיחַ".
וְעוֹד מוּבָא שָׁם (סִימָן תתשיד): "אִם יֹאמַר לְךָ חָכָם אֶחָד, אוֹ נָכְרִי, אוֹ יִשְׂרָאֵל: 'אֶכְתֹּב לְךָ קָמֵעַ כְּנֶגֶד הַחֵן [שֶׁיִּהְיֶה לְךָ חֵן עַל יְדֵי הַקָּמֵעַ], אוֹ כְּנֶגֶד שֶׁיִּתְקַבֵּל דְּבָרֶיךָ בִּפְנֵי הַשָּׁרִים', אוֹ אִם אָמַר 'אֶתֵּן לְךָ דָּבָר שֶׁתִּשָּׂאֶנָּה עָלֶיךָ וְתִתְעַשֵּׁר', לֹא מִבָּעֵי שֶׁבְּשַׁבָּת אָסוּר לָשֵׂאת [בִּגְלַל טִלְטוּל], אֶלָּא אֲפִלּוּ בַּחֹל לֹא יִשָּׂאֶנָּה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁבּוֹטֵחַ בְּאוֹתָן הַהֲבָלִים. וְאוֹמֵר (מִשְׁלֵי ג, ה): 'וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן', וּכְתִיב: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ'".
וּבִירוּשַׁלְמִי מוּבָא מַעֲשֶׂה בְּגֵר אֶחָד, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ גּוֹי עָסַק בְּאִצְטַגְנִינוּת. יוֹם אֶחָד הֻצְרַךְ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. הִסְתַּכֵּל בַּכּוֹכָבִים כְּדֵי לְהַחְלִיט מָתַי כְּדַאי לָצֵאת, רָאָה שֶׁיָּבֹא אַרְיֵה לִטְרֹף אוֹתוֹ וְלֹא רָצָה לָצֵאת לַדֶּרֶךְ. אַךְ מִיָּד אָמַר לְעַצְמוֹ: אִם אֲנִי מַמְשִׁיךְ לְהִסְתַּכֵּל בַּכּוֹכָבִים, בִּשְׁבִיל מָה הִתְגַּיַּרְתִּי וְהָפַכְתִּי לִיהוּדִי?! וְלַמְרוֹת מַה שֶּׁרָאָה בַּכּוֹכָבִים הֶחְלִיט לָצֵאת לְדַרְכּוֹ. בָּא אַרְיֵה וְרָצָה לִטְרֹף אוֹתוֹ, נָתַן לָאַרְיֵה אֶת חֲמוֹרוֹ, הָאַרְיֵה אָכַל אֶת הַחֲמוֹר, וְהוּא נִשְׁאַר בַּחַיִּים.
אוֹמֵר הַיְרוּשַׁלְמִי: זֶה שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הִסְתַּכֵּל בַּכּוֹכָבִים גָּרַם לְכָךְ שֶׁהָאַרְיֵה יָבוֹא, וְזֶה שֶׁהֶאֱמִין בַּקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא וְיָצָא לַדֶּרֶךְ לַמְרוֹת מַה שֶּׁרָאָה בַּכּוֹכָבִים – זֶה גּוּפָא גָּרַם לְהַצָּלָתוֹ.
בפתיחה לספר, מצרף הרב הלל כמה וכמה הסכמות מגדולי ומאורי הדורות, וכך כותב הרב שך זצ"ל: "להווי ידוע שכל אלו הם רמאים ועמי הארץ, ובשביל בצע כסף הום עושים כן ונותנים קמעות ועצות שונות ואסור לסמוך עליהם, ואין להם שום ידיעה באלו העניינים. ואוי לנו שכך עלתה בזמנינו שכל אמונה טפלה תופסת מקום אצל האנשים".
בהסכמה נוספת מהרב בן ציון אבא שאול זצ"ל נאמר: "הנני להודיע בזה אודות שערוריה שהרבה אנשים הדיוטות מתחזים כרבנים ועושי מופתים למיניהם, ונותנים קמעין וברכות וסגולות. וישנם אנשים תמימים ובפרט מדוכאים ובעלי יסורים מתפתים להאמין בהם".
גם הרב כדורי זצ"ל מצרף את הסכמתו ומוסיף: "דברי הגאון המקובל הרב יעקב הלל שליט"א אשר כל רז לא אניס ליה, כל כוונתו לטובה להציל את עמו ישראל מאותם אנשים המשתמשים בכשפים ושדים להראות כוחם, ומרמים הבאים אליהם ודורשים הרבה כסף מהם, ולפעמים מערבים קודש בחול, שדים עם שמות מלאכים ולפעמים גורמים נזקים גם לשואליהם ולא מרגישים. ויש קמעין שאינם אלא קשקושים. על כן הירא את דבר ה' ירחק מהם מקבלה מעשית, ובוודאי דבר גדול עשה".
בהקשר לכך מעניין לקרוא חילופי מכתבים בעניין זה בין הרב הלל לרבי חיים קנייבסקי זצ"ל, בו הוא רושם: "הייתי רוצה שכבודו יכתוב על אנשים מסוימים שרבים פונים אליהם בבקשות בענייני עתידות סגולות, התאמת שמות וקריאת מזוזות".
ולאחר מכן ממשיך: "ובדידי הווה עובדא וגופא דעובדא הכי הווי" –
"חתן אחד קבע יום נישואיו עם בת גילו, והכל היה מוכן ליום שמחת כלולותם. אמנם נאמר לו על ידי אחד הקרובים שעליו לבדוק את שמותיהם 'כנהוג', וברוב תמימותו פנה לאחד המקובלים בירושלים אשר עמו נהורא שריא ובדיק בשמא (כלומר: ה'אור' אצלו והוא בודק שמות) עלה בדק ומצא שאין התאמה ופסק על אתר לבטל את השידוך, כי לא יעלה זיווגם יפה…
החתן דנן חשכו האורות בעדו וכמעט יצא מדעתו על רוע מזלו, שנהפכה יום שמחת ליבו ליום חורבן ביתו, ובא לפני ושאל בעצתי.
השבתי לו מיד שאין לחוש ותמים תהיה עם ה' אלוקיך כתיב, אין לנו עסק בנסתרות, ולכן שמר תם וראה ישר.
אמנם, הוספתי ואמרתי לבי נוקפי שתסמוך עלי ועל דכוותי, לכן תעלה אל המקום שמשם יוצאה הוראה לישראל כמהאורים והתומים בשעתו, אל הרב הגדול הסטייפלר זצ"ל, וכאשר יורוך מהמקום ההוא כן תעשה, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל, וכן עשה.
ונתלווה אליו תלמיד חכם אחד מידידי, ונכנסו אל הקודש פנימה כשבידיהם דף אחד אשר עליו כתבו את כל המעשה.
והנה, אך התחיל הגאון הנ"ל לקרוא הכתב ומיד התחיל שואג כארי מרוב כעסו וצערו על עיוות האמת, והתבטא בלשונות קשים כלפי נותן העצה הנ"ל באמרו- ומה רוצה, שלא יתחתנו? וכל שהמשיך לקרוא גבר כעסו ושאגו עד שנכנסו מבני ביתו החדרה פנימה והוכיחו לשואלים על שהטריחוהו וביקשום לצאת החוצה.
הוא מבפנים המשיך לקרוא הכתב, והם מבחוץ הקשיבו מבעד החלון עד שעבר קרוב לעשרים דקות שסיים הכתב והתחיל להירגע. שוב נקראו השואלים פנימה, ופנה הרב הקדוש הסטייפלר זצ"ל אל החתן ובירכו, והבטיחו שיצליח בזיווגו, והרגיע רוחו וסילק כל ספקותיו באמרו שדברים אלו שטויות והבלים, ולא מד' הוא זה להיות שואלים ודורשים אלא הכל בהשגחת הבורא יתברך וממנו אשה לאיש, ואין לנו להשען אלא על אבינו שבשמים ותמים תהיה עם ה' אלוקיך.
וידוע לי, שאכן זכו הזוג הנ"ל הנזכר להקים בית נאמן בישראל על התורה ועל העבודה".
בסיום מכתבו מבקש הרב הלל מרבי חיים לשלוח לו מה היתה דעת אביו בנושא זה, ורבי חיים השיב לו: "ידוע לי דעת אאמו"ר זללה"ה שהרחיק מאוד כל הדברים האלו וגם הזהיר על זה כמה פעמים שיש בזה חשש כמה איסורים. דורש שלומו תמיד, חיים קנייבסקי".
עוד בעניין זה כתב הרב וולבה זצ"ל: "בנים ובנות יקרים, אם אתם זקוקים לאיזה טובה מאביכם- האם אתם פונים אל איזה קוסם שיוציא מאביכם את הטובה הנקובה? בוודאי שלא. אתם פונים לאבא ומבקשים ממנו 'אבא, אנא עשה לי טובה זו'. והנה אבינו שבשמים שומע תפילה, ומשה רבינו עליו השלום הכריז "ומי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קראנו אליו".
ורבינו הגדול הרמב"ן כתב על מה שאמר משה רבינו עליו השלום "ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם", והקב"ה השיבו "למה זה ישאלו לשמי"- אין להם צורך לראיה אחרת רק כי אהיה עמהם בכל צרתם, כי קראוני ואענם. והיא הראיה הגדולה שיש אלוקים בישראל".
ומסיים הרב וולבה בשורות הבאות: "ומקובל אצלנו ממרן בעל החזו"א נ"ע שאין שום תפילה חוזרת ריקם, רק אחת נענית מיד, שניה אחרי זמן מה, ושלישית אחרי זמן רב, אבל אין דבר כזה שתפילה לא תיענה".
ומה לנו, אפוא, להמיר את ערוץ התקשורת הישיר עם בורא העולם בתחלופות זרות ומשונות, אשר אינן רצויות לפניו?!
(הרב שלמה לוונשטיין שליט"א- מתוק האור)