יעקב א. לוסטיגמן
"ולבלתי סור מן המצווה"
מורי ורבי כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצוק"ל, נוהג היה לספר מעת לעת את המעשה הבא:
לרבי הקדוש המהרי"ד מבעלזא, היה חסיד אחד שנאלץ להתגורר בעיר ברלין. אותו יהודי היה בעל מראה חסידי והנהיג את ביתו בהתאם, ואילו בברלין הוא נראה משונה מאוד והיה כנטע זר, מה גם שבעיר פשה נגע ההשכלה רח"ל, כך שבכלל היה ללעג וקלס בעיני המשכילים שלא יכלו לסבול את המראה של היהודי החסידי המהלך ביניהם ומזכיר להם כיצד נראו אבותיהם.
בכל עת שהיה היהודי הזה מגיע למורו ורבו, הוא היה מבקש את רשותו לעבור דירה מברלין ולשוב להתגורר בפולין או בגליציה, בין החסידים, במקום שבו לא ירגיש כל כך זר ומנוכר.
אבל הרבי היה מעודד אותו להישאר בברלין, כי התועלת שבשהייתו שם גדולה לאין ערוך על הנזק שנגרם לו בגלל ההרגשה שהוא זר ומנוכר במקום.
באחת הפעמים נכנס היהודי אל הרבי, שוחח אתו על ענייניו השונים, ביקש את ברכתו להצלחה וסייעתא דשמיא בכל מעשיו, ופנה לצאת מהחדר.
עצר הרבי את החסיד ושאל אותו: "ואיך אתה מתמודד עם המגורים בברלין? האם אתה מחזיק מעמד למרות אי הנוחות הגדולה הכרוכה במגורים שם עבור יהודי חסידי כמוך?".
השיב החסיד בפשטות שהוא כבר התחיל להתרגל: "אחרי כל כך הרבה זמן, התחלתי להתרגל. אני כבר לא מרגיש כל כך זר ומנוכר שם".
נענה הרבי והשיב לו: "אם כך הגיעה השעה שעליך לעזוב את ברלין, שוב לך לארצך ולמולדתך ויפה שעה אחת קודם".
הופתע החסיד עד מאוד, ושאל את הרבי: "הרי במשך שנים אני מתחנן לעבור משם, והרבי אומר לי שאשאר עוד ועוד. דווקא עכשיו כשזה כבר לא כל כך קשה לי הרבי מצווה עלי לעזוב את המקום? למה???".
השיב לו הרבי: "כל עוד הרגשת זר ומנוכר, לא חששתי שתלמד ממעשיהם ותהפוך להיות כמו אחד מהם. אבל עכשיו שאתה כבר מרגיש שם בנוח יש יותר חשש שתידבק חלילה וחס בנגע ההשכלה, ולכן זה הזמן שבו אתה צריך לברוח משם כדי לשמור על נפשך ועל נפש ילדיך".
הרבי מלעלוב זעי"א היה מפרש על פי הסיפור הזה את מה שאומר רש"י על יעקב אבינו שאמר "עם לבן גרתי", אומר רש"י "ולא נעשיתי שר וחשוב אלא גר… דבר אחר תרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים", – כלומר יעקב אבינו שמר על עצמו שיישאר בבחינת גר, זר ומנוכר, ועל ידי זה הצליח להישמר שלא ללמוד ממעשיו הרעים.
כך היה מפרש גם "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", שהרגישו את עצמם כל הזמן בבחינה של 'הבאים', כאילו באו ממש עכשיו הום עדיין זרים ומנוכרים, וכך לא ילמדו ממעשיהם הרעים של המצרים.
**
בפרוש עלינו חודש הרחמים והסליחות, חשבתי להוסיף נדבך על האמור.
כל אחד ואחד מאתינו חי במובן מסוים ב'ברלין' משלו. ה'ברלין' הזאת היא גם חיצונית, המקום שבו אנחנו נמצאים וגם פנימית, המחשבות והרגשות שמתרוצצות בתוך הלב והמוח שלנו.
אנשים שנמצאים בעבודה, נוסעים באוטובוס, הולכים ברחוב, ולפעמים אפילו בתוך בית המדרש, נתקלים בהתנהגות שהיא לא תמיד שיא הטוהר וההיצמדות להלכה הצרופה ולהשקפה הטהורה.
גם בתוך הלב פנימה, יש לאדם כל מיני רגשות, מחשבות, רצונות, נטיות הלב למעשים שהם לא תמיד תכלית רצון ה',
אי אפשר להתנתק לחלוטין מכל זה, לא כל אחד יכול לעזוב את העבודה שלו או להימנע מלצאת לרחוב. כמובן שיש מקרים שבהם אין מנוס אלא להתנתק ולהתרחק, אבל גם בלי להתנתק ולהתרחק יש עצה טובה – להישאר גר, זר, מנוכר.
אם חלילה קורה לאדם שהוא נחלש ברוחניות, עליו להשתדל לשמור על עצמו 'זר' בהרגשה הזאת. לזכור מהיכן הוא בא ולהיכן הוא רוצה להגיע, לשנן לעצמו שזה לא המקום האמיתי שלו, שהוא בעצם שייך למקום הרבה יורת גבוה, ושגם עם עכשיו בימים או בשבועות הנוכחיים הוא נמצא בתקופה קצת פחות טובה, הוא צריך להיות זר בהרגשה הזאת, ולדאוג שגם ההרגשה הזאת תהיה זרה אצלו.
וכשמגיע חודש אלול, זה הזמן שבו עושים בדק בית. אם האדם מגלה שהמצב הרוחני הירוד בו הוא נמצא אינו זר אצלו מספיק, עליו לברוח ממנו כמטחווי קשת ולעשות כל מאמץ שבעולם כדי לצאת ממנו ולעלות למצב גבוה יותר.