גיטין דף פד
מדוע השפת אמת ישן עד עיצומו של היום?
אל יישן היום שמא יישן למחר
חסידים מספרים על בעל ה״שפת אמת״ זצ״ל, כי בהיותו ילד למד מעם עם חברו כל הלילה בהתמדה, ורק לפנות בוקר שכב לישון והיה יישן עד עיצומו של יום. נכנס אצלו סבו בעל ה״חידושי־הרי״ם״ ז״ל, והטיף לו שעה ארוכה דברי תוכחה ומוסר, על אשר הוא מרבה בשינה ואינו משכים לקום וללמוד תורה.
ה״שפת־אמת״ ז״ל הקשיב לדברי המוסר הקשים בתשומת־לב מרובה, ולא הפסיקו אפילו במלה אחת כדי להתנצל ולהצטדק. חברו שהיה באותו מעמד השתומם מאד, ולאחר מכן שאלהו :״הייתכן? מדוע החרשת ולא אמרת לסבך כי היית ער כל הלילה ולמדת תורה?״ השיב לו בעל השפת־אמת ״לא רציתי להפסיק את סבא באמצע דבריו, למען אשמע מפיו עוד דברי מוסר״… והוכיח זאת מבני גד ובני ראובן ״אם מלכתחילה״, אמר, ״היה בדעתם לעבור את הירדן ולהחלץ למלחמה, הרי היה להם לומר זאת מיד כשהתחיל משה להטיף להם מוסר: ״אחיכם יבואו למלחמה… כה עשו אבותיכם וגו'״… ולא להמתין עד אשר יסיים את תוכחתו הגדולה, שהיתה מלאה ביטויים חריפים ביותר: ״תרבות אנשים חטאים״, או ״כי תשובון מאחריו ושחתם לכל העם הזה״? — אלא אין זאת כי אם חבל היה להם להפסיק את משה רבם, כי רצו להוסיף ולשמוע ממנו דברי־מוסר״.
(מעינה של תורה)