שנת ה' אלפים תשצ"ג
היום הוא מאמין שזה יתכן. אבל אם היו מספרים לו רק לפני עשר שנים כי עומדים להמציא כדור לבליעה שמסוגל להפוך את האדם הבולע לשקוף כמים צלולים, הוא וודאי היה מגיב בסיבוב אצבע על הרקה.
אבל היום הוא כבר מאמין.
ולא רק מאמין, הוא עומד לנסות זאת על בשרו.
זבולון, מאז ומתמיד היה בעל נפש חקרנית במיוחד. זאת הסיבה גם שברגע שהוא שמע על החדשה המרעישה כי יצאו לשוק טבליות פלא שמיועדות לא פחות ולא יותר ל'שקף' את גוף האדם – הוא הזדרז לברר היכן ניתן להשיגן, כשהוא מוכן לשלם עליהן ככל שיידרש.
בהתחלה אנשים פשוט גיחכו. מישהו חומד לצון – הפטירו בעלי השכל הישר. האם זה רציני? – כמעט הסתפקו בעלי השכל המוגבל. אבל כשהדיווחים החלו לספר ברצינות על קבוצת מדענים שהצליחו לבודד את גן הפיגמנט של מדוזות הים השקופות, ולרקוח בעזרתו את התכשיר הבלתי ייאמן הזה, וכן על אנשים שהחליטו לנסות ופשוט הפכו לרואים ואינם נראים למשך יממה שלימה – הפכו הגיחוכים להשתוממות בלתי מעכלת. הדבר הדמיוני הזה הפך לשיחת היום והסעיר את פיותיהם של המספרים ואת אוזניהם של המאזינים.
אבל הוא לא הסתפק בשמועות. הוא מאלה שצריכים לראות, לחוות הכול במוחש. זבולון השיג בדמים מרובים טבלית פלא יקרה אחת, והנה הוא מחזיק אותה בידו, ניגש במקביל למלא חצי כוס מים מן הכיור…
בחוץ הבוקר חוגג, עגלות ילדים נהדפות קדימה, אנשים ממהרים לעיסוקי יומם ותלמידים לבית ספרם. אבל בתוך הבית עומד לו זבולון הסקרן מול המראה, רועד מהתרגשות. הוא לוקח את הכמוסה החדשנית, ממקם אותה בין אגודל לאצבע, עוצם את העיניים, זורק אל פיו ובולע!
גרונו נשנק במתח, הוא בקושי מצליח ללגום מעט מים לשם הגלשת הגלולה אל יעדה. כעת, לפי ההוראות, יש להמתין כשלוש דקות עד לתוצאה הרצויה.
הוא מסתכל בראי בעיניים פעורות ולא מאמין למראה עיניו.
הצבעים הולכים ונקלשים. גוון שערו הולך ונחלש, חליפתו השחורה מאפירה בקצב מהיר, מסגרת משקפיו הולכת ונעלמת, הכיפה שעל ראשו גם היא מחווירה, הוא מרים את ידו כדי למשש את בגדיו, הוא מרגיש אותם אבל במראה לא רואים שום הרמת יד כפי שהיה מצופה! בעצם… בעצם עכשיו כבר לא רואים שום דמות אנושית, כאילו הוא איננו, רק שולחן וכיסאות, וגם שקית קטנה עם כריך לכולל…
השולחן?! הוא הרי מסתיר אותו בגופו, איך למען השם רואים את השולחן דרך המראה?!
ש-ק-ו-ף, לואט זבולון לעצמו בקול נחרד. איזה פחד!
הוא מסתכל על השעון בעיניו השקופות, מזהה שהוא כמעט מאחר כבר לכולל. שקוף-שקוף אבל ללמוד צריך היום – הוא פוקד על נפשו הנדהמת.
בפתח בנין בית המדרש הוא רואה את החברותא שלו מגיע לכולל. זבולון פותח את פיו כדי לברכו לשלום אבל נזכר ברגע האחרון שהוא אינו נראה, ואילו הוא ישמיע קול, חברו עשוי לחשוב כי רוח רפאים כלשהיא או נשמה מחפשת תיקון מדברת אליו. הוא בקושי מתאפק לא לעשות זאת רק כדי לבדוק מה יקרה אם…
שלמה החברותא מתקדם לתומו לעבר פתח ההיכל וזבולון צועד אחריו בלאט. רגע לפני פתיחת הדלת מחליט שלמה לגשת להכין קפה לקראת ה'סדר', הוא פונה לפינת הקפה, וזבולון? אחריו.
בחדרון הקפה כבר עומדים שניים, ברוך ויוסל, ברוך בוחש נמרצות בתכולתו של כוס קרטון מעלה הבל ויוסל כבר לוגם את כוסו שלו באנחות של נחת. "בוקר טוב", מברך שלמה את השניים, "מה העניינים?"
"ברוך ה'. נו איך עם זבולון החברותא החדש?" מתעניין יוסל. זבולון השקוף מנתר על מקומו בסקרנות, חש כמרגל מתוך סיפור בדיוני.
"מצוין", מגיב שלמה בקול צונן, "הוא לומד טוב, אבל נראה לי שלא אשרוד אתו מדי הרבה זמן"
"וכל כך למה?" שואל ברוך בעודו מתבונן בכוסו כמה נוזל שחום נותר בו.
"אמממ…", שלמה מסתובב אחורנית כדי לוודא שזבולון לא באזור, זבולון שעומד ממש לידו נבהל, אבל שלמה לא רואה איש ומשיב את פניו אל בני-שיחו, "יש לו לזבולון הזה אופי מאוד מורכב ולא נוח, לפעמים הוא לומד לאט מדיי ולפעמים הוא רוצה להריץ, כל יום הוא מגיע עם רעיונות חדשים איך ללמוד ומה וכמה", זבולון רוצה להסמיק עד תנוכי אוזניו אבל המצב השקוף לא מאפשר זאת, ושלמה המהולל ממשיך – "חוץ מזה, נראה לי שאין לו באמת הבנה נכונה במה שהוא לומד, וזו גם הסיבה שהוא משנה כיוון כל יומיים".
דם שקוף ורותח מזנק אל מוחו השקוף של זבולון. ריבונו של עולם! איך הוא עושה לו את זה? ככה להשפיל אותו מול שני חברים? ככה ל'פרשן' אותו וללעוג לו באכזריות?! אפוא הלב של השלמה הזה? הוא בן אנוש בכלל?!
שנת ה' אלפים תשפ"ג
שעון המעורר כבר מקרקר כמחצית השעה, עורר את כל בני הבית משנתם וחדר גם אל אוזני השכנים הזועפים, אבל זבולון פוקח את עיניו רק כעת, שטוף זיעה ומזועזע עד עמקי נשמתו.
הוא ממהר להתבונן בידיו. לא, הן לא שקופות. משמע גם שלמה החברותא לא דיבר עם ברוך ויוסל אודותיו. נו, אבל הוא, זבולון, כן עשה זאת אתמול. בדיוק אמש הוא ניתח את שלמה שתי וערב באזניהם של כמה אברכים, הו, כמה שצחקו… נס ששלמה לא עמד שם כשהוא שקוף.
עודנו נוטל את ידיו שחרית, והגדרה מדויקת נופלת במחשבתו – '…מכה רעהו בסתר'.
(דרכי חיים – לוח מתמידים)