"ממש לרחם עליהם! אין מילים אחרות שבכוחן לבטא את ההרגשה שצריכה להיות לנו כלפי אחינו התועים, שאינם יודעים את הדרך לבית המדרש ואין בהם ולו שמינית שבשמינית רוח של קדושה", כותב הרב משה מיכאל צורן הי"ו במאמרו הנפלא המופיע בביטאון הוותיק 'קול ברמה' (סיון תשפ"ג).
"כשנתקלים לפעמים באנשים כאלה, במיוחד לאחר שהגיעו לגיל מבוגר, צריכים להפעיל את כל מידת הרחמים המצויה בליבנו ולדעת שהם באמת אחים שלנו, אבל כאלה שטעו ותעו מן הדרך, ולא ידעו לנווט את עצמם בספינת החיים".
את הסיפור שלפנינו סיפר הגבאי של בית המדרש 'שומרי שבת' ברחוב רמב"ם בבני ברק, מתוך מעשה שהיה שנתקל בו בעת טיול שערך יחד עם בחורים חשובים בסוף בין הזמנים ניסן תשפ"ג, ממנו ניתן ללמוד עד כמה ניתן בקלות לקדש שם שמים ברבים ולעורר את הניצוץ היהודי הכבוי בליבו של כל יהודי באשר הוא, גם כשמדובר ביהודי מבוגר שלא זכה מעודו לקיים מצוות ציצית כהלכתה.
"יצאנו לצפון", מספר הרב י. ו. מלמד חשוב, "והגענו לאחד הנחלים הידועים, שם התרחצו הבחורים והשתכשכו במים להנאתם. בעלותם מהנחל ובמהלך לבישת הבגדים, לבש כמובן כל אחד מהם גם את הציצית שלו. והנה, אחד הבחורים איבד את הציצית שלו והשקיע מאמצים מרובים כדי למוצאה, כשבחורים נוספים מצטרפים לחיפושים.
"מזווית העין הם מבחינים באדם מבוגר, כבן 70, עומד מן הצד ומתבונן במעשיהם ובחיפושיהם אחרי הציצית. כמו בתמונה של האיש שהתרגש ובכה מהשיר 'שלום עליכם' שהתפרסמה מההפגנה בבני ברק, גם הפעם אפשר היה לראות בבירור דמעות העולות בעיניו".
הגבאי של 'שומרי שבת', הרב י. ו. מספר: "לפתע התקרב האיש אל הבחורים ואמר להם, כשכולו דומע: 'אל תחפשו יותר מדי את הציצית… אם תיסעו מכאן ואני אמצאנה, יהיה באפשרותי בפעם הראשונה בחיי להתעטף בציצית, ואני רוצה לעשות את זה'…"
הבחורים נכנסו להלם, והרב ו. מספר שאמר לאיש שאם הוא רוצה להתעטף בציצית, הוא אינו צריך להמתין עד שימצא את הציצית של הבחור… "בוא ואתן לך את הציצית שלי, ותתעטף בה", אמר. היהודי שעדיין אינו שומר מצוות התרגש מאוד למשמע הדברים, והביע נכונות מיידית לקיים את המצוה.
מספר הרב ו.: "הנחתי עליו את הטלית-קטן והוא החל מיד לנשק את החוטים בהתרגשות רבה, ואני החילותי לומר אתו את הברכה. אמרתי "ברוך", והוא חזר אחרי: אמרתי "אתה", וגם הוא אמר: וכשהגעתי אל שם השם, לא רציתי להזכיר את השם לחינם, לכן אמרתי 'השם', והייתי בטוח שגם אם איש זה לא התעטף בציצית מעודו, אבל הוא יודע לומר את שם השם כמו שצריך. מה נדהמתי להיווכח שאין הדברים כך. כשאמרתי 'השם', הוא חזר ואמר 'השם', בלי להתבלבל…
"הבחורים היו המומים להיתקל ביהודי שהגיע לגיל כה מבוגר ומעודו לא בירך ברכה, עד כדי כך שהוא אינו יודע כיצד לבטא את שם השם. ואם את זה הוא אינו יודע, ברור שאם תבקש ממנו לקרוא קריאת-שמע, הוא לא יידע בכלל מה זה ועל איזו קריאה אתה מדבר! מפחיד. היהודי-התועה כל כך התרגש מהברכה שבירך זה עתה על הציצית, שהוסיף לנשק את החוטים עוד ועוד. כשאמרתי לו, מספר הגבאי הנמרץ, שהציצית שקולה כנגד כל המצוות, העפילה התרגשותו עד לשמים.
"לאחר מכן פניתי אל הבחורים ואמרתי להם: "תראו באיזו קלות אפשר להשפיע כיום על יהודי ולהכביר את רגשי הקודש שלו! הרי ברור למעלה מכל ספק שהסיבה להתרגשותו והתקרבותו של האיש הזה נבעה כתוצאה מהתבוננות בכם ובמעשיכם, בהנהגתכם האצילית, ובעיקר במאמצים שהשקעתם בחיפוש הציצית.
"הוא אפילו לא ראה אתכם עוסקים בלימוד התורה, אלא נהנים ומבלים ברחצה במי הנחל, ולמרות זאת הבחין שהנכם שונים לחלוטין מבני הנוער שהוא מכיר. התפקיד שלנו, כאמור, הוא לרחם, לרחם עליהם ולנסות לעמוד לצידם ככל האפשר, לסייע להם להתקרב לבית המדרש".
(המבשר)