גיטין דף סו
מה אמר החזון איש לבחורים שישבו בסוכתו ושחו בדברים בטלים?
ועלה לראש הגג
על גג ביתו של מרנא החזון איש היו בונים סוכה לקראת הימים הנוראים, שהייתה משמשת את החזון איש לתפילות החג. ובהיות והמקום היה מאוורר ונוח, היו אי אלו אשר השתמשו בסוכה כעין בית מדרש זמני, ובמהלך חודשי החגים, היו מצויים שם צורבים שיושבים ולומדים שם.
יום אחד עלה החזו"א לסוכה ומצא שם צמד בחורים צעירים אשר הפליגו בתוך לימודם בשיחה בטלה. בהבחינם בפאר הדור שתפס אותם בקלקלתם, נבוכו ונכלמו עד שורשי הנפש. החזו"א ניגש והתיישב על ידם, ובנימה אבהית פנה אליהם: "טיירע בוחרים… זה שהנכם יושבים ומתבטלים מן הלימוד, מעיד עליכם כי עדיין לא השגתם את עומק מתיקותה של התורה וכי קודם כל עליכם לחתור להגיע לכדי הנאה זו…"
"היודעים אתם יקיריי", המשיך החזו"א ודיבר אליהם, "את מתיקותה של התורה אי אפשר לחוש אלא לאחר שקידה של שלוש וארבע שעות רצופות. לפני כן אין שום אפשרות לחוש את אותה המתיקות. וק"ו לאחר חמש שעות רצופות, שאו אז חשים באותה מתיקות גדולה עשרת מונים יותר.
"אי אפשר להשיג", המשיך החזו"א ואמר, "ואין שום אפשרות לדעת נכונה מהו טעמה של מתיקות התורה ללא טעימה חושית. משום שכמו כל טעם גשמי באשר הוא, אין שום יכולת להעבירה נכונה בעזרת מילים בלבד, מוכרחים לטעום בכדי להשיגה, כך גם במתיקות התורה, הרוצה להשיגה עליו לעסוק בתורה לכל הפחות במשך שלוש וארבע ובוודאי חמש שעות רצופות".
(כמובן, שישנם הנאות שונות שבאות עם הלימוד, כגון הנאה של הבנת סוגיא, סברא מחודשת או קושיה ותירוץ, שאכן נותנים טעם ערב ואפילו סיפוק מן הלימוד, אך אלה אינם מביאים את תחושת מתיקות התורה המדוברת, שבסופו של דבר תביא לאהבה רבה אל התורה, כי היא גדולה בהרבה, כפי שתיאר זאת החזו"א).
"ולאחר שש שעות", המשיך ועיניו בורקות ובוהקות, "שוכח הלומד מכל הבלי העולם. הוא צולל לחלוטין בתוך מימי התורה ומכמניה, וההבלים שעולם ההבל מספק שוב אינם תופסים כל מקום בנפשו המגבהת עוף…
"ולאחר שבע שעות", הרעים החזו"א בקולו הספוג רגש, "כי אז יכול הוא לחוש בקרבתו המיוחדת אל קב"ה עם אוריתא, ואין לו מכל הנאות שבעולם מאומה, והשמחה ממלאת וגודשת את כל ישותו…"
בשלב הזה היו עיניו עצומות לחלוטין, כאילו מרחף הוא בעולמות של עונג עילאי והוא המשיך בלהט: "ולאחר שמונה שעות של לימוד ברציפות, הרי הוא מרומם ונשגב עד שלא נופלת בליבו שום מחשבה ותאווה חומרית, וכל כולו משתוקק ומתאווה וכוסף וכמה לאלוקיו…
"וכחלוף תשע שעות תמימות של עסק התורה בהמשך אחד", המשיך החז"א ותיאר בחיות ובהתרגשות באוזני צמד הבחורים התוהים והנרגשים, "הרי אז הינו כבר כולו קודש קדשים למעלה-למעלה…
"ולאחר עשר שעות רצופות שכאלו", קולו נעתק מרגש שגואה על גדותיו, "אז… אוי אוי אוי… עין לא ראתה אלוקים זולתיך! אין כל מילים שבכוחם לבטא את מצבו ורגשותיו התמירים והנישאים גבוה מעל גבוה…"
השניים שזכו בשיחה בלתי שגרתית זו מן ההפקר, ראו את הלהט הטהור והמזוקק שבוקע מלב קודשו של החזו"א, ואהבתו הבלתי ניתנת לתיאור את התורה שפרצו עם מילותיו וסגנונו הציורי, הפנימו את האש הזו אל תוך נשמתם, והיו לת"ח מופלגים. לימים אף זכה אחד מהם ללמוד חברותא עם הסטייפלער בעל הקהילות יעקב.
"עיקר הלימוד הוא התמידי והבלתי נפסק. ללמוד שעה אחת ולהפסיק שעה אחת, הוא קיום התוהו, האפס וההעדר, הרי זה זורע ושולח עליהם מים לסחפן… בלימוד התמידי הוא סוד הקדושה, וזה שעושה תורתו קרעים קרעים – אסף רוח. מן הראוי לחבל תחבולות איך לקנות את התמדת הלימוד, ולהתפלל על זה תמיד".
(אגרות חזו"א, ח"א אגרת ג')