הרב יונה פינהנדלר
"ככל היוצא מפיו יעשה"
מעשה בספינה גדולה שעגנה בנמל. ממש בסמוך, בחניון של הנמל, עמד לו מטוס נוסעים גדול מוכן להמראה. על ידו אוטובוס, בהמשך מכונית, אופנוע ואופניים.
פתחה הספינה את פיה והתהדרה ביכולותיה הכבירות: 'אפשר להעמיס אלי אלפי טונות של סחורה, ואני לוקחת את הכל ומביאה את כל המטען הגדול הזה בבטחה אל חופיה של יבשת אחרת. מישהו מכם, ידידי כלי התחבורה, יכול להתחרות בי?'
עונה המטוס בגיחוך קל, 'נו באמת… את סוחבת את המטען הזה במשך שבועות ארוכים. אני ממריא מכאן עכשיו, ובתוך כמה שעות אני נוחת באירופה, כשעל סיפוני מאות רבות של נוסעים'.
האוטובוס מתערב בשיחה, וחולק בחריפות על קודמיו: 'נו בסדר, מגיעים ליבשות אחרות, כל הכבוד. אבל רוב האנשים צריכים לנסוע בתוך העיר, בתוך המדינה, ואת זה ידידי, אני עושה טוב יותר מכולכם'.
המכונית טוענת בתוקף שהיא הרבה יותר שימושית. 'עובדה… תספרו כמה מכוניות חדשות מיוצרות מדי שנה, וכמה מטוסים או אוטובוסים. ברור שיותר מכוניות, ובפער ענק לעומת כל כלי התחבורה האחרים'.
האופנוע פורץ בצחוק מקרטע ומזכיר לכולם, שהוא משוחרר מכל פקקי התנועה, נוסע בקצב שלו לכל מקום שירצה, אין סמטה צרה שהוא לא יכול להיכנס בה, ואין פקק תנועה שהוא לא יכול לעקוף בקלות.
ואילו האופניים, השיבו בחיוך מבויש, שעם כל הכבוד, כל שאר הכלים זקוקים לדלק כדי לנוע, והם, האופניים, לא צריכים שום דבר, רק זוג רגליים שמדווש במרץ, והאופניים נוסעים בלי הפסקה.
ועכשיו אשאל אתכם ידידיי, אמרו לי אתם, מי צודק מבין כל כלי התחבורה הללו? האם הספינה או המטוס? האוטובוס או האופנוע, או אולי האופניים???
התשובה פשוטה ביותר… כולם צודקים! לכל אחד מהם יש מעלות ייחודיות שאין לשום כלי תחבורה אחר. זו סוחבת מטען במשקל עצום, וזה מטיס אנשים במהירות אדירה, זה מתאים יותר לנסיעה בתוך העיר והמדינה, וזה מצוין כדי להסתדר בפקקים.
ואם המשל עוסק בכלי תחבורה, הנמשל הוא אנשים, כולנו, כל אחד מאיתנו יש לו את הייחודיות שלו, את הדברים שהוא טוב בהם, אבל בסופו של דבר כולנו נזקקים זה לזה, כי הרי העובדים שעבדו במספנה שבה יצרו את הספינה, באו לשם באוטובוסים, ואת האוטובוסים הביאו לארץ בספינה…
**
לפני כשלושים שנה למדנו בישיבה קטנה, שלושה חברים טובים. שניים מחברי הילדות שלי ואני. אני זכיתי להיות ילד רגיל, כמו כולם, אבל השניים האחרים לא היו רגילים, אחד היה מאוד חזק עם כל נתוני הפתיחה הטובים ביותר. והשני, בדיוק ההיפך…
החבר המוצלח היה בעל ראש חזק כברזל. הגאונות שלו היתה מדהימה. אני זוכר שפעם בחנתי אותו על מסכתות גיטין וקידושין, והוא ידע את שתיהן בעל פה, מילה במילה. ביקשתי ממנו שיגיד לי אותן בהיפוך, מהסוף להתחלה, וגם במבחן הזה הוא עמד בלי בעיה! היינו אז בני 14 בערך…
פעם עשינו איתו תרגיל מעניין: ישבנו כמה חברים, אני שאלתי אותו שאלות בחשבון, הם החזיקו בידיהם מחשבונים, ובכל פעם שאני שאלתי שאלה, הוא היה צריך לענות בעל פה מה התשובה, באותו הזמן שלקח להם לחשב את התרגיל במחשבון.
שאלתי אותו כמה זה 359 כפול 258 ובעוד הם מקישים את המספרים במחשבון הוא כבר חשבן את התרגיל במוחו וענה מיד בלי להסס: 92,622. עוד תרגיל ועוד תרגיל, והתוצאה חוזרת על עצמה כל הזמן, הוא יודע את התשובה באותה מהירות שלוקח לעשות את התרגיל במחשבון…
אם לא די בכך, הוא זכה להיוולד גם למשפחה הכי נכונה בעולם. כל הדודים שלו ראשי ישיבות, הסבים שלו, כמה דורות אחורה כולם היו חשובים, גם אבא שלו כמובן, וזה היה די ברור שגם הוא עתיד להיות ראש ישיבה. למעשה, מבחינת הישיבה שלנו, זה היה כבוד עצום שכזה בחור בא ללמוד בישיבה הזאת.
לעומתו, החבר השני, היה בעל כישרונות חלשים למדי. בינוני ומטה. הוא היה ילד טוב, בחור חביב מאוד, ירא שמים, אבל לא מאוד מוכשר. תשאל אותו כמה זה 48 ועוד 12 וייקח לו חצי שעה לעשות את החישוב. תבקש ממנו ללמוד משנה אחת בעל פה, וזה ייקח לו כמה שעות עד שהוא יידע אותה.
כמובן שכשהגענו לעלות לישיבה גדולה, המציאות דיברה בעד עצמה. החבר הגאון התקבל בלי להתאמץ בכלל לשורה של ישיבות טובות, והיה צריך לבחור מביניהן לאיזו הוא רוצה ללכת, ואילו החבר הפחות מוכשר, קיבל שורה של תשובות שליליות, עד שלבסוף נאלץ ללכת לישיבה שנחשבה לבינונית.
שנה וחצי אחר כך, כשהיינו בשיעור ב', התחלתי לשמוע שבמקרה של החבר הגאון התחילו חריקות. הוא לא מסתדר בישיבה, ונאלץ לעבור לישיבה אחרת, וגם שם הוא לא מוצא את מקומו, מפה לשם, אחרי כמה שנים נוספות, שמעתי שהוא עובד כמוכר בחנות צעצועים. מאז לא שמעתי עליו יותר. דרכינו נפרדו.
**
לפני שלושה שבועות, בעודי מהלך ברחובה של עיר ראיתי אותו. את החבר הגאון והמוכשר… שמחתי מאוד לקראתו, לחצתי את ידו בחביבות, והצעתי לו שאולי נשב באיזו פינה ונשלים פערים, איפה היית מה עשית, מה אתה עושה היום…
הוא הסכים… והתחיל לספר. אני לא אלאה את הקוראים בתהפוכות שעברו עליו, אלא רק אומר לכם שהוא עבר חיים קשים מאוד, ולא הצליח בשום תחום. אין לו כסף, הוא מסתובב סביב עצמו ולא עושה שום דבר, הוא לא מצליח אפילו למצוא עבודה נורמלית.
הצטערתי מאוד לשמוע, ואמרתי לו שאני מאוד אשמח לסייע לו במה שאפשר, ושאולי באמת כדאי לשמור על קשר רציף יותר. החלפנו מספרי טלפון ונפרדנו.
יומיים אחר כך פגשתי באירוע כלשהו את החבר הנוסף, הבחור הבינוני מהישיבה. הוא הגיע עם זקן מגודל, פנים אברכיות לחלוטין, כולו אומר שקיעות בתורה.
התחלתי לגשש מה קורה איתו היום, וכמעט נפלתי על הרצפה מרוב תדהמה. התברר לי שהחבר שלי סיים 30 פעמים את התורה, 9 פעמים את הרמב"ם, שבע פעמים ש"ס, פעם אחת ש"ס ירושלמי, הוא יודע את רוב ששה סדרי המשנה בעל פה, ובנוסף הספיק ללמוד ביסודיות מדרשי חז"ל שונים וכו'. יש לו סדר יום עמוס בלימודים קבועים, כל יום הוא מתקדם קצת במספר רב של לימודים, ובמשך שנים הוא הצליח לצבור הישגים מדהימים.
אמרתי לו: "שמעון, איך הצלחת, אתה לא היית כל כך מוכשר ומוצלח. מאיפה באו לך הכוחות העצומים האלו?"
הוא השיב לי, שהכל בזכות ה'שמועס' שהוא שמע מהמשגיח שלו בישיבה הגדולה, אותה ישיבה בינונית ולא יוקרתית…
המשגיח אמר להם אז רעיון על פרשת השבוע שלנו, פרשת מטות. "ככל היוצא מפיו יעשה", הוא אמר להם שכל אדם צריך לקבל על עצמו קבלות טובות מעת לעת. אבל החכם עיניו בראשו ,והוא מקבל מראש קבלות כאלו שאפשר יהיה לקיים אותן, ושהוא לא ייפול מהן.
"אבל כשמקבלים קבלה קטנה", אמר המשגיח, "צריכים להחליט בהחלטה גמורה שעומדים בה בכל מחיר, ויהי מה!".
"אני תפסתי את הרעיון הזה בשתי ידיים", מספר שמעון, "החלטתי ללמוד כל יום עשרה פסוקים של תורה. אחרי תקופה הוספתי עוד קבלה קטנה, כל יום חצי עמוד של גמרא. זה בר השגה, כל בחור מסוגל לזה, אבל עמדתי בזה בכל מצב, גם ביום כיפור ובערב תשעה באב, או בפורים ובערב פסח. לא עבר עלי יום שבו לא למדתי עשרה פסוקים וחצי עמוד גמרא. אחרי תקופה הוספתי גם שתי הלכות ברמב"ם.
"אלו קבלות קטנות", הוא אומר, "זה עניין של כמה דקות לימוד וממשיכים הלאה, לקבלה הבאה. אבל אחרי שלושים שנה של עקביות, ושבמהלכן הוספתי עוד ועוד קבלות קטנות כאלו, זה הצטבר להיקף עצום של לימוד וידיעה".
**
אמרו אתם… למי יש תנאי פתיחה טובים יותר להצלחה? לבחור הגאון שהלך לישיבה הכי נוצצת בארץ, או לבחור הבינוני שהלך ללמוד בישיבה בינונית, ודווקא שם הוא מצא משגיח שהצליח לחדור ללבו, ולהשפיע עליו באופן שייתן לו את המתנה הכי גדולה שקיבל בחייו?
התשובה היא שלשניהם יש תנאי פתיחה מעולים. כל אחד מהם יכול היה להצליח ולהגיע רחוק, זה שאבא שלו ראש ישיבה וכל הדודים שלו ראשי ישיבות, לא אומר שהוא יגיע רחוק. בכלל בכלל לא! וזה שהוא בינוני וכישרונותיו חלשים יחסית, לא אומר שהוא לא יוכל להתקדם בחיים, ממש ממש לא!!!
ההצלחה, ככל שהיא בידי אדם, תלויה אך ורק בהשקעה ובעקביות. ר' שמעון ידידי הצליח להוכיח את זה בצורה מצוינת. בקרוב אצל כולנו!