היה זה באלול תשע"ח, ידעתי שבתחילת זמן חורף שנת תשע"ט אכנס בעז"ה לדירה החדשה שקניתי בעיה"ק טבריה, אבל לפי החשבון שלי היו בידי רק מכונת כביסה ומייבש כביסה, כך שהבנתי שאצטרך לקנות את כל הרהיטים וכן את רוב מוצרי החשמל, יד ראשונה או שניה.
א. לא היה לי כסף לזה. ב. גם לא היה לי כח וזמן להסתובב בחנויות, מפאת כל ההוצאות וההתארגנות של המעבר.
החלטתי שאעשה רשימה של כל מה שאצטרך. לקחתי דף ועט, והתחלתי לרשום: בסלון אצטרך שולחן ספריה, במטבח מקרר ותנור, בחדר שינה מטות ארון ושידה, בחדר ילדים מיטות וארון – וכך אבקש בימים נוראים, בר"ה וביוה"כ, על כל דבר בפני עצמו.
וכך הווה. בר"ה הוצאתי את הדף וביקשתי: רבש"ע, אני מבין שאם תרצה אכנס לביתי החדש בחודש הקרוב, ואני צריך את אלו הדברים כדי שאוכל לחיות ולדור שם בצורה היותר טובה.
על ספה לסלון לא ביקשתי, כי הסבא שלי שיחי' אמר שהוא יתן לי ספה יוקרתית וגדולה, אז לא הרגשתי צורך להתפלל ע"כ.
תוך חודש מיום כניסתי לדירה, היו בידי כל הרהיטים וכל מוצרי החשמל, הכל יד ראשונה, בלי להסתובב ולתור בחנויות. סייעתא דשמיא באופן מופלא – פתאום השוויגער החליטה לקנות את זה, ההורים עזרו בזה, ידידים המליצו ידידים על מקרר מסוג מסוים והראו לי את כל הבירורים שעשו, וכו', וכך בלי לשים לב אני עומד אחרי חודש וחושב: איך הגיעו לכאן כל הדברים האלו?
אבל דבר אחד לא היה לי – ספה…
בראשית אותה השנה, סבי שיחי' נפל למשכב, ולא היה להם לא זמן ולא ראש להחליף את הספה, ואני הרי לא התפללתי ע"כ, אז לא היה לי.
אחרי חצי שנה הבנתי: תתפלל – תקבל. התפללתי – וקיבלתי בדרך לא דרך ספה חדשה, כמעט בלי תשלום.